קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: כיצד מתרחשת העלייה הרוחנית?
תשובתי: כאשר האדם ניגש ללימוד חכמת הקבלה הוא מתחיל לעבור כל מיני מצבים. הוא אינו יודע מאיפה מגיעים המצבים החדשים, אבל למעשה כל השינויים מגיעים מהעליון.
קיימות שתי מדרגות: עליון ותחתון. בעליון קיים החלק העליון והחלק התחתון ("גו"ע" ו"אח"פ"), ובתחתון יש "גו"ע" ו"אח"פ". יחד הם מרכיבים עשר ספירות, המבנה של הנשמה שלנו.
בינתיים אני פשוט קיים בעולם הזה ולא מתחיל את התיקון של הנשמה שלי. אני מרגיש רק את עצמי, את המדרגה הנוכחית שלי, כמו את הגוף שלי, את החיים שלי, ושום דבר חוץ מזה.
אך כאשר אני מתחיל ללמוד קבלה ומגיע לקבוצה, אני מתחיל לקבל "הארת המקיפים". ה"אור המקיף" נקרא "מקיף" ביחס אליי מפני שהוא נסתר במה שמקיף אותי: בספרים, במורה, בחברים, שדרכם אני מקבל את ההארה הזאת.
אני לא מקבל את "האור המקיף" סתם כך, "מהאוויר". באוויר לא קיים שום אור עליון. מדובר על סולם המדרגות הרוחניות. אבל ביחס לאדם הוא בינתיים מתגלה כאור שמועבר אליו באמצעות אמצעים שונים.
לפעמים ההארה הזאת מעוררת אותו, ולפעמים להיפך, היא נותנת לו את הרגשת החושך, הרגשת האחוריים של האור. העליון יכול להסביר משהו לתחתון, כמו אדם מבוגר חכם שמסביר לתלמידו. ואז התלמיד נהנה ממה שהוא שומע, והופך להיות חכם יותר. הוא תופס את זה כקבלת האור, כידע והרגשה.
ויכול להיות להיפך, שהמורה ביחס לתלמיד נמצא בכזה מצב שהוא נותן לו כזה חומר וידע, כזאת הרגשה, שהתלמיד רואה עד כמה הוא לא מבין את הרוחניות ואינו מרגיש אותה, עד כמה הוא אטום וריקני. ואז, ככל שהמורה נותן לו יותר, כך מצבו של התלמיד נעשה חשוך יותר.
כל זה לא תלוי בנוכחותו של אור החכמה, אלא זה תלוי במידה שבה העליון מתאים את עצמו כדי להיות מותאם לתחתון. אבל אם העליון מתאים את עצמו לתחתון, הוא מונע ממנו את האפשרות לבצע פעולות עצמיות.
מתוך שיעור על מאמר של הרב"ש, 27.01.2012
ידיעות קודמות בנושא:
החיפוש אחר העליון
בוא אליי!
לילה של תפילה במדבר
