מזרע יבש מבשיל עץ נושא פרי

האדם עובר כל מיני שלבים שונים בהתפתחות הרוחנית שלו. בהתחלה הוא כמו "דומם": נכלל בקבוצה שמתחילה להשפיע עליו ולפתח אותו. ובינתיים הוא אינו מסוגל לעשות תנועה עצמאית ואינו מבין היכן הוא באמת נמצא.

כך עוברות מספר שנים עד שהוא מבחין שקיימת עבודה וצריך להיות פעיל בכך שבכל רגע הוא מברר לאן מועדות פניו. מרגע זה הוא מפסיק להיות "דומם" ועובר לדרגת ה"צומח". הוא מתחיל לגדול בעצמו בזכות זה שהוא מטפל בעצמו על ידי החיבור עם האחרים, ביצוע עצותיו של המורה ותשומת לב לדרך.

הוא כבר משתדל להעמיד את עצמו בעצמו תחת השפעת הסביבה, מפני שהוא כבר בירר שהקבוצה היא לא סתם אוסף של אנשים, אלא קיים בה כוח פנימי מיוחד שדרוש להתפתחות שלו. כך הוא הופך ל"צומח", כי הוא מתחיל להפיק מהקבוצה, כמו מתוך הקרקע, כוחות להתפתחות שלו כדי להתכלל בה חזק עוד יותר. הוא מבין שהפירות מבשילים בעץ בשל והעץ צומח רק בתנאי שהאדם נכלל בקבוצה.

ולאחר שהוא גדל הוא רוצה לקבל פירות, שהם החיבור, האהבה, ההשפעה ההדדית וגילוי כוח ההשפעה המשותף שבתוכו מתגלה הבורא. וכל זה בינתיים בדרגת ה"צומח".

לאחר מכן ישנה גם דרגת ה"חי", כשהוא כבר יכול לנהל ולוקח על עצמו חלק מהטיפול בקשר בין כולם. זה כבר לא "עץ" שצומח במקום אחד ופאסיבי ביחס לאדם שמטפל בו.

מדרגת ה"אדם" שבאדם, זה כבר מי שמטפל ב"עץ" שבאדם. אך גם דרגת ה"חי" שבאדם, היא כבר לא סתם עץ, אלא מי שמשתוקק בעצמו לגדול ומנסה להשתתף באופן פעיל בכל המערכת. האדם רואה את התקלות המשותפות ומנסה לתקן אותן. הוא רואה לא רק איך לתקן את עצמו ולהתכלל במערכת באופן פאסיבי יחסית, אלא גם כיצד לעזור לאחרים, ומזה הוא נכלל בקשרים ובתיקונים הכלליים. המצב הזה שייך לדרגת ה"חי".

לאחר מכן קיימת דרגת ה"מדבר", כשהוא כבר נדבק בבורא בהתאם לפעולות שלו. מכאן יוצא שהיסוד של כל ההתפתחות שלנו הוא הטיפול ב"עץ".

בהתחלה זה מספיק כדי לחלק את החיים לגשמיים ורוחניים. לעולם הגשמי נדרשת ההכרחיות: "לא יגונה ולא ישובח". ואת כל היתר להקדיש לעבודה הרוחנית, ללא שום הגבלה.

מתוך שיעור על מאמרו של רב"ש, 08.02.2012

ידיעות קודמות בנושא:
ראש השנה לאילנות
תמרורים בדרך
פירות עץ הדעת