התיאוריה של הכול או שהכול בתיאוריה?

שאלה: המדען הידוע סטיבן הוקינג, יחד עם קבוצה שלמה של מדענים, סבור שהעולם התלת מימדי שלנו נמצא "מתחת למים" והמימד הרביעי מונח "מעל המים" ואנחנו צריכים ללמוד "לשחות" יחד. הם מכנים את זה "התיאוריה של הכול". בגדול הם מדברים על 11 מימדים, אותם ניתן לתאר כ-11 קירות. ההתנגשות בין הקירות הללו היא זו שגרמה למפץ הגדול. משתתפים בכך גם אותם המדענים שעובדים במאיץ החלקיקים. מה אנחנו יכולים לומר על כך?

תשובתי: אני בשום פנים ואופן לא מזלזל בתוצאות המחקרים המדעיים. אדרבה, אני שומע אותם ומתרשם מהם. מהיכן מגיעות כל התיאוריות הללו? – העניין הוא שהרצון האגואיסטי שלנו כל הזמן משנה את צורתו תחת השפעת המאור המחזיר למוטב. וכשהוא משתנה, הוא מגלה בתוכו תיאוריות שונות, תפיסות שונות.

לנו אין בכך עניין רב, מלבד ההזדמנות לבדוק: האם האנושות מתקדמת אל האמת, האם היא מגששת אותה בחשיכה.

נכון להיום המדענים נתקעו בקיר – בקיר אחד, ולא ב-11 קירות. אם הם רוצים להמשיך בהבנת הטבע, הם מוכרחים לשנות את עצמם. המאיץ צריך להיות בתוך האדם – אצלנו זה נקרא "אחישנה", "זירוז הזמן", "קיצור הדרך". המאיץ הזה נוצר בעזרת הקבוצה, כשהחברים מקבלים את כוח האור ואז הם באמת יכולים להשתמש בו.

למדענים אין את האמצעים, הם כבר ניסו את הכול. קוטר הטבעת של המאיץ מונה למעלה מ-26 קילומטר. אולם אפילו אם אלה יהיו 26 מיליון קילומטר, מה מכך? יימצאו עוד אי אילו חלקיקים, יופיעו נתונים חדשים ומה הלאה?

על מנת להבין את הטבע אנחנו זקוקים לכוח השני שטמון בו, אולם למדענים אין את הכוח הזה. הם כל הזמן מנסים להסיק מסקנות לפי חלק אחד מסוים בנוגע לחלק אחר – והדבר בלתי אפשרי. תיאוריית המיתרים, התיאוריה של הכול… שמעתי על דברים דומים עוד כשהתחלתי לעסוק במדע. התיאוריות הללו נובעות מהגדילה התמידית של הרצון שלנו שכל הזמן ממציא משהו חדש. הוא מתקרב בהדרגה אל האמת, אך יחד עם זה הוא נשאר אגואיסטי, ואינו משתנה בפנימיות, מבחינה איכותית.

ולכן המדע בכללותו והפיזיקה בפרט, נמצאים למעשה במבוי סתום. התקדמות משמעותית כבר לא קיימת. נותרים עדיין תחומים בודדים שטרם "השתלטנו" עליהם – גנטיקה למשל. אך גם שם מדובר יותר על טכנולוגיות מאשר על השגת מהות התופעות.

האנושות פגשה במשבר המקיף את הכול. ולכן אם לא נגלה את הכוח השני – את כוח האור – ולא נלמד לעבוד בשיתוף פעולה, כלום לא יעזור לנו. הרי המדענים מבצעים את הניסויים שלהם בדרגה הנמוכה ביותר: נניח שהם גורמים להתנגשות של חלקיקי יסוד. בכך הם לא לומדים את החצי השני של המערכת הכללית, שהוא הגדול בהרבה מביניהם, והוא אותו החצי שמנהל את הכול.

גם אני אוהב לצפות בתוכניות מדע בטלוויזיה, אך באופן כללי המדע הגיע לסופו…

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "מבוא לספר הזוהר", 03.02.2012

ידיעות קודמות בנושא:
בונים את הבית שלנו
לבד לא ניתן להבחין בָאמת
מבוי סתום או יציאה למציאות חדשה