קשר בעקבות עבר משותף

ניצב בינינו קיר אמיתי. מצד אחד – הנברא, ומהצד השני – הבורא. כיצד אתה מתכוון לעבור דרך הקיר הזה, אם מהצד השני יש השפעה גמורה, ואילו מהצד שלנו יש קבלה גמורה ואין בינינו שום קשר?! הוא פשוט לא יוכל להתקיים. זה כמו שמצד אחד יש "פלוס" ומהצד השני "מינוס", ושני הקטבים הללו לעולם לא יוכלו להיפגש.

לכן מתרחשת השבירה שלאחריה חודרים רסיסים של הנברא לתוך הבורא וחלקיקים של הבורא לתוך הנברא. הפעולות האלה הן ההכנה. עכשיו בבורא ישנן תכונות של הנברא ("אח"פ"), ובנברא יש את תכונות הבורא ("ניצוץ", "רשימו") ויש ביניהם מידת קשר מסוימת.

ב"אח"פ" יש "אור מקיף" שבזכות השבירה עלה למעלה מתוך כל הרצונות. ובנברא יש מידע על הרצונות השבורים, ה"רשימות". כך נוצר הקשר שנקרא "מקיף". כל זה עדיין שייך להכנה.

ועכשיו הנברא מעלה תפילה ("מ"ן") ומקבל מהבורא תשובה ("מ"ד"). יש לנו צורך הדדי זה בזה! לאחר השבירה, העליון סובל מכך שהתחתון סובל. ובתחתון קיים ניצוץ שפעם היה שייך לעליון. ובזכות ה"זכרונות" המקולקלים האלה, שנקראים אגואיסטיים, "לא לשמה", אנחנו יכולים ליצור קשר עם הבורא, כאילו מרחוק, מהעבר.

אותה השבירה שהתרחשה בשלב כלשהו בעבר יוצרת היום קשר. זה אמנם היה בעבר, אבל העבר הזה מקשר אותנו! הקשר הזה דרך השבירה נקרא מצד העליון "אור מקיף" או "מ"ד", ומצד התחתון הוא נקרא תפילה, "מ"ן".

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", 27.12.2011

ידיעות קודמות בנושא:
ההתחלה והסוף נקבעו מראש, ואת התהליך תלמד בדרך
"עוגת השכבות" של הנשמה
גֵן של שבירה/חיבור