קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
אם אנחנו רוצים להבין את מה שכתוב בזוהר, אנחנו צריכים להגיע להשתוות הרצונות והתכונות בינינו לבין מחברי הספר. להבין, זה נקרא להשיג, לדעת. כמו שנאמר: "וידע האדם את חוה אשתו". ידיעה היא זיווג, חיבור. לכן אנחנו צריכים להימצא באותם המחשבות והרצונות כמו בעלי הזוהר, אחרת לא נבין על מה מדובר.
אפילו בעולם שלנו, אם אני רוצה להבין על מה אדם אחר מדבר אני צריך להתעלות מעל עצמי ולהזדהות איתו. וזה נקרא להבין אותו. אנחנו צריכים כביכול להתלבש בו.
אנחנו צריכים, לפחות במקצת, לגלות על האנשים שכתבו את הספר הזה, מה הם הרצונות שלהם, הכוונות שלהם, על מה הם כתבו, מה הם רצו להעביר לנו, למה הם כתבו דווקא בסגנון הזה. הרי הם חיים בתוך הטקסט הזה.
בעל הסולם כתב במאמר "השכל הפועל", שכאשר אני מביט על שולחן, אני רואה בו את אומנותו של הנגר וגם משיג את השׂכל שלו. כי בעבודה שלו הוא השתמש בשכל שלו, ואני, כשאני חוקר את השולחן, מתחבר עם שכלו של האומן שיצר אותו. כך, דרך החפץ הגשמי, דרך השולחן, אנחנו מחברים שכל לשכל. וזה כבר גורם לנו להיות מחוברים זה לזה ברעיון שהופיע בשכל שלו ושלי.
אותו הדבר עם ספר הזוהר. רק שכאן אינני יודע על אילו דמויות ועל אילו תכונות בדיוק מדובר. אבל אם אני רוצה להתמזג עם השכל של בעלי הזוהר, לבטל את עצמי בפניהם, להבין מדוע הם כתבו כך, בשביל מה. אם אני מתייחס בצורה כזאת לספר הזוהר, אז אני מעורר משם בהדרגה כוחות, לפי מידת הרצון שלי להשיג את השכל של האנשים שכתבו אותו. ואז אני נכלל בהם, מתקרב אליהם, מתחיל להרגיש את הכוונות שלהם: היכן הם היו, על מה חשבו, למה הם כתבו כך, מה הם ראו, מה הם הרגישו.
לכן, הקריאה בספר היא העבודה על התחברות לסופר דרך הסיפור. וכך, ככל שאני מבין את הסופר, הסיפור מתחיל להיפתח לפניי. רק כך הוא הופך להיות מובן, ולא אחרת. ולכן, בקריאת הזוהר אנחנו צריכים לחשוב על המחברים שלו, מה היה המצב הפנימי שלהם, מה היו הכוונות שלהם בזמן שהם כתבו את הספר, מה הם ראו, מה הם הרגישו בזמן שהעבירו לנו את ההשגה שלהם בכזאת צורה, ואיך אני יכול להשיג את השכל שלהם כדי להבין אותם.
מתוך שיעור על ספר הזוהר, 09.01.2012
ידיעות קודמות בנושא:
שלהבת האהבה, מעל השנאה המבעבעת
להשתוקק לקראת האור
המסע עם רבי שמעון
