הלילה שלפני היום

בעל הסולם, "הקדמה לתלמוד עשר הספירות": "אמנם, ברבות ח"ו הצרות והמכאובים, במידה מרובה ביותר, הנה גורם זה להסתר כפול, שנקרא בספרים "הסתר תוך הסתר". שפירושו, שאפילו אחוריו יתברך, אינם נראים ח"ו".

האדם הוא רצון לקבל. אם הוא מוצא כוח להתעלות מעל לאגואיזם שלו, הוא משתווה לתכונות הבורא. ואז, לפי מידת השתוות הצורה, הבורא מתגלה לו כטוב ומיטיב, כמשפיע. כי גם האדם שהתעלה מעל לרצון שלו – הפך גם הוא לטוב ומיטיב. בהתחלה מתגלה לו ההשגחה שמבוססת על שכר ועונש, ולאחר מכן מתגלה לו ההשגחה הנצחית.

אבל אם האדם לא מסוגל להחזיק את עצמו מעל לרצון האגואיסטי בהשתוות לבורא, אם אין לו מסך חזק מספיק, הוא לא יכול להתמודד עם התענוג שהופיע לפניו, והוא הופך עבורו לחושך. כך האדם מרגיש את ההסתרה. זוהי לא ריקנות, לא חוסר ידע, אלא דווקא ההרגשה של משהו נסתר: מישהו נמצא שם. אני יכול לזהות אותו לפי התכונות המקולקלות שלי. הרי הן מנוגדות לו, ולכן אני מרגיש שהוא נסתר.

אם כן, ההסתר הוא סוג מסוים של גילוי. הוא מתחלק לשני סוגים: כפול ורגיל, אבל בכל מקרה לא מדובר על ניתוק מוחלט, כמו במקרה שלנו. כאן הכול תלוי במסך, כלומר, בכוח ההתמדה שלי בהשתדלות להחזיק את עצמי מעל לרצון האגואיסטי שלי, להתנגד לתענוגים מההשפעה ולא להתחשב בתענוגים מההשפעה אלא בתכונת ההשפעה. אני צריך להתייחס למקור, לבורא, לא מפני שאני מתמלא ממנו, אלא בגלל האיכות שלו.

אבל אם מגיעים מצבים שאיתם אני לא יכול להתמודד, אני נכנס להסתרה, וזה מוביל אותי לייסורים גדולים. אבל אלו ייסורים רוחניים. כי גם ההסתר וגם הגילוי מדברים על הרוחניות. לא מדובר כאן על העולם "חסר ההכרה" שלנו, עם הצרכים ה"בהמיים" שלו, אלא על ייסורים רוחניים, כשאני לא מסוגל לגרום נחת רוח לבורא. מתגלים בתוכי חללים גדולים מאוד, שגורמים לי כאב וסבל, אבל אני יודע ממה ולמה אני סובל.

בצורה כזאת, אנחנו מגלים בהסתרה כלים/רצונות שמקדמים אותנו בהדרגה לגילוי. אנחנו תמיד צריכים להיות בתקופת ההמתנה הזאת, בהסתרה, כדי לגלות אופנים נוספים: "מה חסר לי? למה? למה אני לא דומה לבורא? למה אני לא מצליח? מה עוד אני צריך לעשות? באילו אמצעים ותחבולות עליי להשתמש כדי להצליח?". אני חייב להשקיע מאמצים, שמצד אחד הם לא נעימים, אבל מצד שני הם נעימים. כאן הכול תלוי בכוח האמונה, כלומר באור החסדים, מהמידה שבה אני רוצה להידמות למשפיע.

בכלל, חשוב לכבד את ההסתרה ולראות בה שלב הכרחי בהתפתחות שלנו. אנחנו לא נגיע לגילוי לפני שנבדוק את ההסתרה לכל עומקה ובכל אופניה. ההסתרה, הרגשת החושך, הלילה – זהו הזמן של בניית הכלים. ולאחר מכן מגיע היום, שהוא גילוי האורות בתוך הכלים הללו.

הרי האור לא מגיע מבחוץ. דווקא ההסתרה היא שמולידה אותו. במילים אחרות, אני מגיע לכזה תיקון, שההסתרה הקודמת הופכת עבורי לאור. קודם לכן הרגשתי הסתרה בתוך הרצון שלי, מפני שהייתי כפוף לכוונה האגואיסטית. ולאחר מכן התחלתי לעבוד ולרכוש מסכים, עד שלא רכשתי את תכונת ההשפעה. ואז מייד הפסקתי להרגיש את ההסתרה, את הצמצום, ובמקום זה אני מרגיש בתוכי את תכונת ההשפעה: אני הופך להיות משפיע ומתמלא בתענוג מההידמות לבורא. וזהו האור. הוא מגיע אליי לא מאיפשהו מבחוץ, אלא מתגלה בתוכי, וכך אני מרגיש את התכונה המתוקנת שלי.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", 19.01.2012

ידיעות קודמות בנושא:
האם אני רוצה בגילוי הבורא?
האם אפשר בלי הייסורים?
סוכרייה לחולה סכרת