האם אפשר בלי הייסורים?

שאלה: למה הדרך הרוחנית נראית כזאת מזוכיסטית? למה אי אפשר להסתדר ללא הריקנות והייסורים?

תשובתי: בדרך הזאת יש לי ייסורי אהבה. אני כל הזמן מצטער על כך שאני לא דומה לבורא.

אתה חושב שאתה סובל מכך שהבורא לא נותן לך אוכל, שתייה, דיור, בריאות וכדומה? – לא, מדובר על הייסורים של אנשים שרוצים להתקדם לקראתו.

פתאום מגבירים לי את הרצון האגואיסטי, או את התענוג, שזה היינו הך, ואני לא יכול להתגבר על זה. ואז אני מרגיש ייסורים והבורא נעלם ממני. קודם לכן הוא היה גלוי, ולאחר מכן באות הצרות: אני לא מתגבר על הגילוי שלו, והוא מסתתר.

אי אפשר להשוות את זה עם הייסורים של אדם רגיל שאתמול הרוויח 10,000 והיום הרוויח רק 100. ולכן אנחנו צריכים להבין את שפתם של המקובלים, שמדברים על דברים רוחניים, ולא על הדרגה הגשמית. בדרך הרוחנית, הייסורים וה"עונש", הם ההסתר של הבורא, חוסר היכולת להשפיע.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", 19.01.2012

ידיעות קודמות בנושא:
האם אני רוצה בגילוי הבורא?
הלילה שלפני היום
לא בשבילי, אלא בשביל הבחור ההוא