קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: איך אפשר להשתמש בזמן שיעורי הזוהר באותה נקודת האיחוד שהשגנו בכנס בדצמבר?
תשובתי: נקודת האיחוד שאותה השגנו כבר נעלמה, הסתתרה, חמקה מההרגשה שלנו. ולא צריך להצטער על כך, לא צריך לנסות להחזיק אותה בכוח. צריך לקחת איתנו רק את החום של אותה התרוממות הרוח, כי הרי בכל זאת דרושה לנו ההרגשה של בסיס בטוח, איננו יכולים להיות תלויים באוויר.
הגיע הזמן לדאוג היום לנקודת האיחוד החדשה. להתחבר זה לא נקרא להתחבק ולאחוז ידיים. האיחוד נקבע קודם כל לפי המידה שבה אני מסוגל להתנתק מעצמי. בחיבור עם האחרים לא צריך להיות שום דבר משלי, אחרת לא יהיה בזה אפילו שמץ של חיבור אמיתי. אני לא יכול להתחבר עם האחרים, בחיבור יכול להשתתף רק ה"אנטי אני", כשאני הופך את עצמי לצורה המנוגדת, כשאני מתפטר מכל מה שיש לי בשכל וברגש, מכל מה שאני יודע.
לכן, בראש ובראשונה אני צריך להיפטר מה"אני" שלי, ואז פועל עליי האור המחזיר למוטב, ועם מה שנשאר אני נדבק למצבים שמייצבים החברים שלי. אם כך, יחד אנחנו מגלים את האיחוד בינינו, אם אנחנו מוציאים את הנקודות שלנו מתוך הלבבות, מתוך האגו, ובעזרת האור המחזיר למוטב הופכים אותן מאחוריים דנפש דקדושה לפנים דנפש דקדושה, כשאנחנו מתחברים זה עם זה ואז החיבור הזה כבר ראוי לדבקות עם הצדיקים, עם הנשמות הגבוהות.
אנחנו מגלים את הקשר שלנו איתם ומוכנים להתמסר אליהם כדי שהם ידאגו לנו. כי עכשיו אנחנו באים איתם במגע ועד אז לא היה שום מגע, הם פשוט דיברו איתנו ממרחק. ואז אנחנו נראה איך בעלי הזוהר, הרב"ש ובעל הסולם דואגים לנו ומגדלים אותנו.
מתוך שיעור על ספר הזוהר, 17.01.2012
ידיעות קודמות בנושא:
נקודת האיחוד נמצאת על המחסום
נקודת האיחוד: למה לא ומתי כן?
"המקום המשותף" של העולם העליון
