קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: מאחוריי גבו של האדם המודרני ישנה היסטוריה עשירה של הגבלות שונות: הפריעו לו להביע את רגשותיו, סירסו אותם וכן הלאה, ולכן התגובה הסטנדרטית שלו להצעה של משהו חדש היא שלילית. בהתחלה תמיד מתחולל באדם מאבק בין העניין במשהו חדש ובין הפחד מפניו. כיצד לעניין את האדם למרות הפחד וההתנגדות שלו?
תשובתי: כשאנחנו מתחילים לספר על האדם, על הפיזיולוגיה, על הפסיכולוגיה, על הסוציולוגיה, על היחסים במשפחה וכן הלאה – אנחנו צריכים לעשות את זה בצורה אובייקטיבית, מבלי לייחס את זה לאדם עצמו. ורק לאחר מכן להכניס בהדרגה את הדוגמאות: הנה גבר, אישה, ילדים, הנה האדם בפני עצמו, הוא מגיב על עצמו כך וכך, הוא מורכב מתפיסות כאלו ואחרות, וכן הלאה. כלומר, אנחנו מתחילים לדבר על איזשהו אובייקט מופשט ומקרבים בהדרגה את האובייקט הזה אליו. בצורה כזאת, לפי דעתי, אנחנו לא ניתקל בבעיה. העניין הוא שהאדם המודרני לא יודע שום דבר מזה.
אנחנו מסתירים את הטבע שלנו, אנחנו מתביישים מעצמנו, אנחנו מתביישים מהאחרים, אנחנו מפחדים להביא לידי ביטוי כל חולשה שהיא, מפני שאנחנו חושבים שהאחרים יכולים לנצל את זה. אני צריך להראות שאני עומד כמו קיר בעמדותיי היציבות. אבל אין לי בכלל עמדות כאלה. כשאנחנו מגלים בהדרגה מה זה האדם, החברה, הטבע בצורה הגלובלית, הכללית, אנחנו מתרגלים בהדרגה לכך שאנחנו כאלה מפני שנוצרנו כך: זה לא אני, והכול פועל בי בלי קשר אליי. אז מהו ה"אני"?
אני – זה רק מי שיכול לחקור מה נברא בו על ידי הטבע. כמו רופאים שאינם מתביישים זה מזה ומהמטופלים שלהם או כמו פסיכולוגים שיכולים, מבלי להתבייש, לתאר את הרגשות שלהם ושל האחרים מתוך הבנה שזאת המציאות האובייקטיבית וכאלה אנחנו. כך גם אנחנו צריכים להביא את האדם למצב כזה.
הכול צריך להתבסס דווקא על כך שהמדרגה ההבאה של ההתפתחות שלנו היא אינטגרציה מלאה של כולם בהכול, כאשר כל חלקי הטבע נכללים באדם, האדם בהם, האנשים זה בזה ואנחנו יחד עם הטבע מהווים שלמות אחת אורגנית.
במקרה כזה אין כאן שום דבר שאני צריך לכסות, להתבייש, ולנסות להסתיר מהאחרים. אני צריך בסופו של דבר להגיע למצב שבו אני חייב, להיפך, להיפתח עד הסוף ולהיות קשור עם כולם.
כמו תינוק שמונח בידי אימו. הוא אין ואפס והיא מרכזת בו את כל תשומת ליבה, ואין לו ביחס אליה, מנקודת מבטו של הטבע, שום מחסומים, הגבלות ומחיצות. אדרבה, קיים ביניהם קשר מלא לחלוטין.
כך גם אנחנו צריכים, כתוצאה מהחינוך וההשכלה האינטגרליים שלנו, להגיע בעתיד לקשר כזה. לכן הזרימה שלנו בלימוד, בתפיסת הקורסים הללו, בבנייתם ובחיבור ההדדי (כאשר מתחיל קורס אחד ומסתיים האחר, או שישנם כמה קורסים שנערכים במקביל) צריכה להיבנות בדיוק בהתאם לתלות הזאת – לפי ציר הזמן. הקורסים צריכים להשלים זה את זה וללכת או בזה אחר זה או לכסות זה את זה, כך שבהדרגה ייווצר באנשים יחס נכון לעצמם, ללומדים האחרים בקבוצה ולעולם בכללות.
מתוך שיחה בנושא החינוך האינטגרלי, 13.12.2011
ידיעות קודמות בנושא:
חברה של אנשים מושלמים
קורס בנוסף לעבודה
בלי ידע, אין אדם
