קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
בעל הסולם, מאמר "השלום": "כי המטרה נבנית, בלי ספק, על כל חוקי הטבע ביחד, אחד לא נעדר. ונמצא, אשר המקלקל חוק אחד, הרי קלקולו פוגע ומזיק במטרת התכלית, אשר הציב השי"ת. ולכן יענישהו הטבע. ולפיכך, גם אנו ברואי השי"ת, אסור לנו לרחם עליו. כי חוקי הטבע הוא מחלל, ומטרת השי"ת הוא בוזה".
אנחנו צריכים להשיג את מערכת החוקים שבה אנחנו נמצאים. כי אף רצון שלנו, אף פעולה שלנו ואף מחשבה שלנו אינם יוצאים מעבר לגבולות המערכת הזאת. הרשת שלה מגיעה עד לכל תא שלנו, עד לכל אטום, לכל חלקיק, ומקשרת את כולם בכל מיני רמות ומדרגות, ברקמות הביולוגיות, באיברים הפיזיולוגיים, במערכת העצבים, במחשבות, ברצונות, באורות, בכלים ובכל השאר.
ודווקא לנו נתנו להרגיש את חוסר האיזון הזה. חוסר האיזון הזה בינינו לבין ההפעלה הנכונה והאמיתית ניתן לנו בכוונה, כדי שנתקדם קדימה ונלמד לאזן את עצמנו עם דרישותיה של הרשת הכללית. בזכות זה, אנחנו מתחילים להכיר את מי שמפעיל אותה. הוא כביכול יוצר תקלה באיזון, ואנחנו מרגישים רע. בכך הוא כביכול מזמין אותנו ליצור איתו קשר: "תבקשו, כדי שאני אראה לכם איך ליצור את האיזון". ואם אנחנו מבקשים, אז הבקשה שלנו היא אותו הכלי שבו מתגלה לאחר מכן הפעולה שלו, כלומר, האור שמשלים את חוסר האיזון.
התהליך מתבצע בצורה הבאה: תחילה מתגלה בכלי שלי חלק כלשהו שבו אני מרגיש רע: מחלות, צרות, בעיות וכן הלאה. הן בפני עצמן עדיין לא אומרות לי שום דבר, אבל לאחר מכן פתאום מתגלה לי הנקודה שבלב, ואני מבין שלכל הצרות שלי קיימת איזושהי סיבה חיצונית. זה מעורר בי את השאלה על משמעות החיים.
כתוצאה מזה אני מגיע לקבוצה, מצטרף אליה ומגלה בתוכה את המילוי, את הבורא, כלומר את אותו החלק שיכול להשלים את חוסר האיזון. אני יודע מהי הקבוצה באמת, מפני שאני רואה אותה בפריזמה של הרע העצמי שלי. אינני רואה את הבורא, ואני יכול להרגיש אותו רק לפי המידה שרע לי. פשוט אין לי רצון אחר, "גלאי" אחר.
וכך אני מתחיל לקבל ממנו את המילוי, וזה נקרא "עבודת השם". בסופו של דבר, הוא ממלא את החלק הזה שלי והוא נתקן.
אם כן, בהתחלה הרגשתי את הרע ולאחר מכן הענקתי לו משמעות אחרת ומילאתי אותו בטוב, בבורא. בכך הגעתי לאיזון איתו: הוא ביצע עבורי את העבודה על פי בקשתי.
ואז מתגלה לי עוד חלק לא מתוקן של הכלי, גדול יותר מהקודם. כאן אני מרגיש רע עוד יותר גדול ומגלה נקודה שבלב הרבה יותר חזקה. בהתאם לכך, גם הקבוצה הרבה יותר גבוהה בעיניי מאשר קודם, וגם הבורא גדול הרבה יותר. הוא משפיע עליי בעוצמה הרבה יותר גדולה, ושוב, לאחר שגיליתי את כל האמצעים הדרושים, אני משלים את האיזון.
וכך, פעם אחר פעם, במקום הטבע האגואיסטי שלי, אני מכניס לתוכי את הבורא. אני לומד את הפעולות שלו, ומתוכן אני משיג אותו עצמו, מגיע לדבקות בו, ועוד ועוד. התיקונים האלה מתבצעים מהקל לכבד, מעביות שורש ועד עביות ד'. הם נקראים גם "עולמות". בצורה כזאת אני משיג את העולמות עשיה, יצירה, בריאה, אצילות ואדם קדמון (א"ק). בסופו של דבר, כל הכלי שלי יהיה מתוקן, ובמקום האגואיזם ההתחלתי, ימלא אותי עולם אין-סוף.
לכן, אנחנו צריכים כל הזמן לשים לב עד כמה אנחנו מאוזנים עם הטבע. חוסר האיזון הזה מגלה בתוכי את הרע, שאותו אני צריך להשלים כדי לרכוש את הטוב. זוהי שיטת ההתקדמות היחידה, הדרך להתמצא במה שלא יהיה.
היום, כשאנחנו נתקלים בצרות ובעיות, אנחנו צריכים להבין שהמשבר הזה, הרגשת הרע, היא תופעה נפלאה, מיוחדת במינה, שבאמצעותה אנחנו יכולים לתקן את עצמנו. צריך רק לפנות לקבוצה, כלומר, לכל אלה שמרגישים את אותו הרע. הם חייבים להתחבר ביניהם, ועד כמה שהדבר אפשרי, לגלות בפנים את כוח האיחוד. ההמונים מגלים את כוח האיחוד ללא הבורא, אלא פשוט בזכות האיחוד. כל היתר מגיע אליהם דרכנו. ולאחר מכן כולנו יחד מגיעים לתיקון.
אם כן, את כל הדברים הרעים שמתגלים בעולם שלנו אנחנו צריכים לקבל כהזמנה להתפתחות. אנחנו צריכים תמיד לנוע לקראת איחוד גדול יותר עם האחרים. האדם נברא במיוחד בצורה כזאת שרק האיחוד נותן לו תשובות לכל הצרות, אפילו הפנימיות ביותר והאישיות לגמרי. רק האיחוד יכול לרפא אותנו.
מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "השלום", 30.12.2011
ידיעות קודמות בנושא:
אני הנוכחי ואני הרצוי
יום הכיפורים והכפרה שבכל נשמה
הקשיים הם עזרה מלמעלה
