קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: ישנו העולם הפסיכולוגי הפנימי של האדם, וישנו גם העולם החיצוני יותר, הרמה החברתית, שאליה נכנסים המשפחה ושיתוף הפעולה ההדדי עם האנשים הקרובים. אם האדם נמצא במערכת האינטגרלית הזאת, האם הוא רואה את כולם כקרובים שלו?
תשובתי: הרגשת הקרבה הבהמית, מה שנקרא "קרבה משפחתית", נעלמת לחלוטין. כל בני האדם נעשים קרובים באותה המידה, ובכך אנחנו מוחקים לגמרי את כל הגבולות.
אני לא מדבר על הקרבה בין הורים וילדיהם. אלה קשרים הדוקים מאוד, אבל גם הם כבר מתגלים אחרת. אנחנו רואים את זה בבירור מתוך הניסיון המעשי שלנו.
אנחנו רואים שבעולם של היום הקשרים הטבעיים נהרסים, הם כבר לא כל כך הדוקים כמו קודם. ההורים מוסרים את ילדיהם שיתחנכו במשפחות אחרות, מוותרים עליהם. הילדים עוזבים את הוריהם בגיל צעיר ולא מרגישים קשר מיוחד איתם. הקשר בין הדורות נקרע.
הטבע עצמו כביכול דוחף אותנו מבפנים למצב הזה, כדי שנתייחס לכולם באותה הצורה. ודאי שהחינוך שלנו מעלה את האדם מעל לקשר הבהמי.
כשאני משתמש במושג "בהמי" אני מתכוון לקשר הפיזי. כי במקור אנחנו שייכים לדרגת הבהמה, ואילו דרגת ה"אדם" היא דרגה קיבוצית, כללית, שבה אנחנו מתחברים ברצון אחד ומתעלים יחד מעל לתכונות המקוריות שלנו.
מתוך שיחה בנושא החינוך האינטגרלי, 12.12.2011
ידיעות קודמות בנושא:
ייחודיותה של המציאות האינטגרלית
האמת נמצאת בחיבור בינינו
פרידה מהאגו
