פריצה חדשה

שאלה: מהו האמצעי היעיל ביותר, כדי שנוכל לעזור זה לזה בכל רגע לבצע מחדש את הבחירה?

תשובתי: אם מדובר על הקשר ההדדי שלנו, אז אין דבר יעיל יותר מהמחשבה. הכול מתגלה בה, ורק בה. אם היינו חזקים בזה, אז אפילו את ההפצה היינו מבצעים באמצעות המחשבה. אנחנו עוד נגיע לזה, ואז לא נצטרך כל כך הרבה חומרים. אם היינו חזקים, אם היה שורה בינינו האיחוד, אז אין ספק שהיינו ממלאים את כל הרשת בכוח שלנו.

אנחנו צריכים ליצור סביבנו שדה חזק, אבל עדיין איננו מסוגלים לזה. ברגע שזה יקרה, אנחנו נעזוב את כל החיצוניות. הרי גם ללא זה כל בני האדם יתחילו "לרחרח" ולחפש מהיכן נושבת הרוח הזאת. יהיה מספיק לנו דף אינטרנט אחד, והם יגיעו אלינו.

ובינתיים רוחנו חלשה, ולכן אנחנו צריכים חומרים רבים.

שאלה: אז מהי המחשבה הזאת?

תשובתי: התיקון, המצב המתוקן. כולנו מחוברים, והבורא נמצא בינינו. אנחנו מחוברים איתו, אנחנו ממלאים אותו והוא ממלא אותנו. חיבור.

שאלה: מה מפריע לנו להחזיק את המחשבה הזאת?

תשובתי: אנחנו לא מצליחים להגיע אפילו לדרגה הראשונה. בשדה הזה קיימות 125 מדרגות של אינטנסיביות, וזוהי הסביבה הטובה, שמתחילה למשוך אליה את כל הנקודות שבלב, לא משנה בתוך איזה "זבל" חומרי הן קבורות. אם הקרינה חודרת לעובי הרצונות, לעומק כזה שאותו גם האדם עצמו עדיין לא מרגיש, שם, מאחורי שריון הברזל, הוא מוצא את הנקודה הנסתרת.

אבל עכשיו עדיין לא השגנו את העוצמה הדרושה. אנחנו עדיין לא יוצרים את השדה הזה בינינו.

שאלה: מה בדיוק מונע את זה בתוך כל אחד מאיתנו? מה עוצר אותנו?

תשובתי: אני לא תופס את חשיבות הסביבה כגורם, כ"מגרש" כזה, שבו אני מתקן ומגלה את העולם הרוחני שלי, את האור המחזיר למוטב. אני לא רואה את הקבוצה כמערכת הקשר ההדדי שלנו, שמתגלה בצורת מערכת העולמות.

בקיצור, אני לא קושר לקבוצה את כל מה שאני באמת זקוק לו בדרך הרוחנית. אני מוכן ללמוד, להשקיע בצורה אישית, אבל עדיין מתעלם ממקום המימוש של המאמצים שלי. בכל רגע אני שוכח שזאת הקבוצה ולא משהו אחר. אינני יכול לשכנע את עצמי בכך שכל הסיבות והתוצאות, כל ההבחנות הרוחניות, כולל המטרה והבורא, מתגלים לי דווקא בקבוצה. פשוט אין מקום אחר.

כזאת היא העבודה שלנו: כל הזמן לחדור דרך הערפל, ב-125 המדרגות. כך גם תלמידיו של רבי שמעון שנאו זה את זה אפילו במדרגה האחרונה לפני גמר התיקון. נו, ואנחנו עדיין לא עלינו למדרגה הראשונה שלנו. כל הדרך שלנו היא חיפוש הסביבה. היא הגורם של ההתפתחות שלנו.

שאלה: איזה תרגיל היית מציע לנו כדי לתפוס את הנקודה הזאת?

תשובתי: לא היה לנו תרגיל טוב יותר מאשר היציאה לערבה והכנס שבא אחריה. אבל אני מפחד לחזור על זה, מפני שהניסיון החדש יכול "למחוק" את הטעם הקודם. דרושה כאן הכנה, שנחליט שאנחנו חייבים לפרוץ למדרגה הבאה ולא לחזור למצב הקודם.

אם אנחנו כבר נצא למדבר, זה צריך לקרות בצורה שונה מהפעם הקודמת. קודם כל, הכול צריך להיות חדש. אסור לחזור לאותה הצורה שכבר השתמשנו בה. אנחנו זקוקים לפריצה חדשה, שלא תזכיר במאומה את העבר. הרי אם אנחנו חוזרים לעבר, זאת כבר קליפה.

אנחנו זקוקים לנחיצות, הכרחיות, קישוי… זה חייב להיות כמו דבר שאתה רוצה מאוד להגיע אליו, אבל משום מה לא מסוגל. השתוקקות אמיתית למטרה.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "החרות", 26.12.2011

ידיעות קודמות בנושא:
מקום העבודה
הקשר הווירטואלי: איפה שלא תהיה
מחשבה אחת