הגיל לא מפריע ללימוד

שאלה: בחינוך הילדים ישנם שלבים שונים, בהתאם לגילאים: מגיל אפס עד שלוש, מגיל שלוש עד שש, מגיל שש עד תשע. האם קיימים שלבים כאלה גם בחינוך המבוגרים?

תשובתי: קיימים שלבים, אך הם אינם תלויים בגילם של האנשים.

עבור אדם שהגיע לגיל הבגרות הנורמלי, בערך בגיל 18-20, המשך ההתפתחות שלו כבר אינו תלוי בגיל, אלא רק בהפנמת החומר מבחינה תיאורטית ומעשית.

אנחנו רואים זאת מתוך הלימודים המעשיים שלנו, שבהם משתתפים גם בחורים ובחורות בגילאי 20-25 וגם אנשים מבוגרים שיכולים להיות לא אבא ואימא שלהם, אלא סבא וסבתא שלהם. מתקיימים ביניהם דיונים כל כך ערים, עד שלחלוטין לא מורגש הפער בגילאים, מפני שהם דנים ביחסים הדדיים, משפחתיים וחברתיים, שהם חדשים לגמרי עבורם ואפילו לא צפויים מבחינתם.

מאוד מעניין להיווכח עד כמה אין חשיבות לגיל, מתוך השאלות שהאדם שואל בשיעורים או בהרצאות, וכן מהאופן שבו הוא נכלל בתהליך הדיון. אך ישנה חשיבות לוותק, מפני שהניסיון נרכש בהדרגה, משך מספר שנים.

משך כל הזמן הזה אנחנו צריכים להוביל את האדם. לקבוצות יגיעו עוד ועוד אנשים חדשים. לאחר מכן הקבוצות הללו יתחברו. וגם הקבוצות הנפרדות של הגברים והנשים יתחילו להתחבר, וכשהן כבר יהיו משותפות, הן יתחברו עם קבוצות הילדים, ויתפצלו שוב.

זאת אומרת, אנחנו צריכים "לערבב" את חברת התלמידים שלנו, כך שהם יהיו מוכנים להבין נכון את מצבי החיים השונים והפיתרון שלהם: היחסים ההדדיים בעבודה, עם המנהלים, עם המנוהלים, עם השכנים, עם אנשים שמשום מה אינם נעימים לך, או להיפך, עם הקרובים שלהם אתה מחויב במשהו. וכך תתחיל להיווצר טרנספורמציה מסוימת ביחסים הקודמים בין בני האדם.

על כל זה צריך לדבר, לדון. האדם צריך לחוות את זה, לחיות את זה, כביכול "להתלבש" בתוך האנשים האחרים, להשוות ביניהם, וכתוצאה מכך, להתחבר איתם לגוף אחד שלם.

כך שבתוך האדם ישוחקו המון סצנות שונות. ובתהליך הזה יעזרו מאוד צילומי וידאו ודיונים.

מתוך שיחה על החינוך האינטגרלי, 12.12.2011

ידיעות קודמות בנושא:
חינוך משותף או נפרד?
לחזור לספסל הלימודים
הפרדיגמה החדשה של היקום