שבעת חטאיה של אירופה

דעה שפורסמה בעיתון הגרמני "Die Zeit": רשימת הנאשמים באגואיזם כנגד החברה

ההעלמה: שוויץ

מתוך כל חשבונותיהם של אזרחי האיחוד האירופי, רק בשווייץ נמצאים 1560 מיליארד אירו, בבריטניה נמצאים 1400 מיליארד, בלוקסמבורג – 440 מיליארד, בליכטנשטיין – 78 מיליארד. כל המדינות הללו מסייעות להתחמק ממיסים. הן מוצצות את ההון הלאומי של מדינות אחרות ומתקיימות מהריביות. כולן מטיפות ברצון לסולידריות אירופאית.

הגאווה: צרפת

חוסר רצונה של המדינה למקם את הייצור במדינות מתפתחות. הפרוטקציוניזם המדיני מתחזק בשם המלחמה נגד הקיצוץ בייצוא. הארמון בשאנז-אליזה משתמש בשליטה שלו על התאגידים כנשק פוליטי. הפוליטיקאים הצרפתים הם אירופאים בכל רמ"ח אבריהם, כשהצרפתים אינם מסוגלים להצליח בכוחות עצמם.

העצלות: יוון

היוונים מגלים יחס מאוד עדין כלפי עצמם. מבחינת יוון, יש מספיק כסף באירופה. התאגידים מתמקדים בהטבות שלהם. הפועלים מקבלים מענקים כספיים ענקיים. המשפחות לוקחות לעצמן את הפנסיות של קרובי המשפחה שנפטרו. הפוליטיקאים סוחרים באחיינים ובאחייניות של הבוחרים שלהם. אבל אין מספיק כעס יווני על אזרחים כאלה.

הפופוליסט היווני מתבטא בחריפות נגד מרקל, אך מתייחס באופן די ליברלי לאחריותה של המדינה שלו. החולשה הזאת, חוסר היכולת לביקורת עצמית, היא המשבר האמיתי של יוון.

האגואיזם: אירלנד

המיסים באירלנד עומדים על 12.5% בלבד, ולכן הם מושכים השקעות בינלאומיות. זהו בהחלט אחוז מינימלי בשביל אירופה. רוב מדינות האיחוד האירופי דורשות 30% מהכנסות התאגידים. איך ייתכן שבשוק פנימי, שבו כל אחד חייב שיהיו לו יכולות תחרותיות שוות, יכולים להתקיים פערים כאלה?

הצביעות: גרמניה

האם יכולה להתקיים כזאת אירופה, שבה האחד מייצא ומייבא הכנסות, ואילו האחרים צורכים ונכנסים לחובות? הגרמנים גאים בעוצמת הייצוא שלהם, הוא נחשב להוכחה לביצועיה של הכלכלה הגרמנית. אבל אם מדינה אחת מוכרת לאחרות יותר מוצרים ממה שהיא מקבלת מהם, אז המצב עבור כל המשתתפים הופך להיות בלתי נעים. השנה, התוספת בגידול הייצוא הגרמני למדינות האיחוד האירופי עמדה על 62 מיליארד אירו. המוצרים המיוצרים בגרמניה אינם מוחלפים במוצרים ממדינות אחרות, אלא מסופקים תמורת כסף שניתן באשראי. מדינות דרום אירופה לוות מגרמניה כדי לקנות את המוצרים שלה, אבל מי שמתלוננת הכי הרבה על קיום החובות הללו, היא גרמניה עצמה.

הבזבזנות: ספרד

תרומות לחקלאי האיחוד האירופי לשם שימור התחרותיות שלהם. חלק ניכר מהבשר הזול ומהחלב והירקות מספרד, איטליה, צרפת או גרמניה, מחלחל לשווקים האפריקאים. ואילו היצרנים מגאנה, קמרון או חוף השנהב נוחלים כישלון. במידה ויעלו מחירי חומרי הגלם החקלאיים, המדינות הללו לא יוכלו להרשות לעצמן לייבא אבקת חלב, בשר, עופות או דגנים מהאיחוד האירופי. ואם זה יביא למשבר במוצרי המזון או לרעב – האיחוד האירופי הוא המשקיע הגדול בעולם במקרי חירום.

החמדנות: בריטניה

הבריטים ממשיכים לחשוב שהם יכולים לפצות על הפסדיה של התעשייה שלהם באמצעות כסף זר. כאילו שאבדן כספים צריך בעתיד גם להפוך לרווח. הם לא מקשיבים לשום שכנוע, והולכים בעקשנות בעקבות ההיגיון שלהם אודות חוסר הפגיעות של השווקים, שאליו נכנעו בסופו של דבר גם הפוליטיקאים וגם החברה. בשנת 2008, נעלמו מיליארדי אירו של משקיעים רגילים מתוך תוכניות החיסכון וקרנות הפנסיה, ואילו הבנקאים הבריטים לא נשאו בהפסדים. משבר החובות המדיניים התחיל כאשר המדינות נאלצו להשתתף בבעיות הבנקים. למרות זאת, נשמעות מלונדון רק קריאות התנגדות בתגובה להצעות על חלוקת הסיכונים על ידי המשקיעים.

ידיעות קודמות בנושא:
יש רק פיתרון אחד: איחוד מלא
מה האקולוגיה הייתה יכולה ללמד את גוש האירו
אירופה: מלחמה בין הצפון והדרום