כשהחופש גרוע יותר מהשעבוד

שאלה: יש לי כמה מכרים שחיים בדיוק כפי שתיארת. אלה אנשים בגיל הביניים שיצרו סביב עצמם את הפקעת הזאת. אתה רוצה לומר שהם לא יוכלו לחיות בשלווה בדירה שלהם בגלל הדאגה וחוסר השקט הפנימי?

תשובתי: זאת לא רק דאגה פנימית, אלא גם חיצונית. אנחנו מתקדמים לקראת מצב שבו העולם יתפטר מהייצור המיותר ולא יהיה צורך בלמעלה ממחצית האנשים העובדים כיום. הם יישארו במצב של ריקנות מוחלטת, מפני שהם התרגלו להיות עבדים.

כך באופן עקרוני חיה כל אוכלוסיית העולם. האדם יוצא מהבית בשש בבוקר, לוקח איתו את הילד, אם יש לו, שם אותו בגן, נוסע לעבודה, חוזר מהעבודה, לוקח את הילד ואולי קופץ לסופר. בערב יש להורים חצי שעה כדי לקלח את הילד, לאכול איזה ג'אנק פוד, וזהו. כך היום מסתיים. ולמחרת – אותו הדבר.

אנחנו מגיעים למצב שבו מתפנה לאנשים המון זמן וגדלה בהם ההרגשה שהם "הולכים לאיבוד", מפני שהם לא מרגישים שהם נמצאים במסגרת שהם רגילים אליה, אלא מרגישים שהם מחוץ למסגרת. וזה הרבה יותר גרוע! ההרגשה הפנימית הזאת של החופש – גרועה הרבה יותר מהשעבוד!

ואם לא ניתן לאדם את האפשרות לקבל מילוי ממקור אחר כלשהו, אם לא ניתן לו הרגשה של גבולות, של מסגרת, כמו בעבודה, הרגשה של איזושהי מחויבות ועבדות, כפי שהוא התרגל – יהיו לנו בעיות גדולות מאוד.

עלינו להבין שהאדם בעתיד יצטרך להשקיע רק שעתיים-שלוש ביום בשביל כל מה שנחוץ לו: עבודה, שירות עצמו ושירות האחרים, וכן הלאה. בכל שאר הזמן – מינימום 20 שעות ביממה – הוא יהיה ברשות עצמו.

כדי לא להוציא את המערכת הזאת מהאיזון, כולנו – הסוציולוגים, הפסיכולוגים, מדעני המדינה – צריכים לחשוב ולתכנן היטב את המסגרת שהאנושות צריכה לרכוש כדי להרגיש שיש בה צורך, שהיא מאושרת ומלאה בכל אותה שורת הרגשות הפנימיים שמעניקים לה את הרגשת החיים, ואפילו יותר מכך.

זה בכלל לא פשוט כשאין מחויבויות, אין לחץ מלמעלה, אין צורך לעבוד קשה כדי להרוויח יותר ולהשוויץ בכך בפני השכנים, וכן הלאה.

אנחנו מגיעים ליחס שונה לחלוטין לעצמנו, לחברה, לחיים – יחס שצריך להתבטא בחינוך חדש, במבט חדש על החיים. זוהי מערכת מאוד לא פשוטה. אך היא צריכה לנבוע מתוך אותה התוצאה הסופית שאנחנו רוצים לקבל, ולפני הכול, מאותם התנאים שהטבע יוצר.

הטבע יחייב אותנו לוותר על הייצור המיותר. מעמד הביניים כמעט יחוסל. יישארו הראשים, מקבלי ההחלטות, עם מעט מאוד פקידים, עם הרבה מאוד מובטלים, ועם 10% מאוכלוסיית העולם שתעבוד ותעסוק בייצור ובשירות כל האחרים. ב-10% האלו באמת יהיה צורך, ובכל השאר פשוט לא יהיה צורך.

למעשה, האנושות נבראה בצורה כזאת ש-90% ממנה צריכים לעסוק בסוג פעילות שונה לחלוטין: פיתוח עצמי, יצירת קשר נכון ביניהם. הם אלה שייצרו את אותה הסביבה האינטגרלית, הגלובלית, הסגורה, המאוזנת, שתביא את כל האנושות לאיזון עם הטבע. ואז תהיה לנו זכות קיום.

אם נשאיר, לדוגמא, רק את אותם 10% שעובדים בייצור, מטרת הבריאה לא תושג. מטרת הבריאה היא שכל החלקים, כל דרגות הטבע – הדומם, הצומח, החי והמדבר – יגיעו להרמוניה מלאה ביניהם. רק אז המערכת הזאת תגיע למצב המאוזן הסופי.

מתוך שיחה בנושא החינוך האינטגרלי, 11.12.2011

ידיעות קודמות בנושא:
קורס בחינוך הרמוני
אל תפריעו לי בצינוק הנוח שלי!
התסיסה התוססת