שתיקה רועמת

שאלה: כיצד עלינו להכין את עצמנו לכנס הפנימי, השקט, שהחלטנו לעשות בסוף השבוע הזה, כדי שבזכות השקט הזה והריכוז הפנימי נגיע להתקדמות הרוחנית המקסימלית ונעלה לדרגה חדשה?

תשובתי: לאחר ההצלחה שהשגנו בכנס הגדול, לאחר שלושה ימים של התרוממות רוח עצומה, של פסטיבל סוער וסוחף, אנחנו צריכים גם להבין שהעבודה העיקרית מתבצעת בפנים. ודאי שגם בכנס עצמו נעשתה עבודה פנימית, אך למעשה לא דרושה עבורה תנועה חיצונית.

גם מיליוני החברים שלנו, שלומדים יחד איתנו וקשורים אלינו בלב ונפש – גם הם לא חייבים לנסוע לשום מקום. אנחנו צריכים לעשות את העבודה הפנימית שלנו, שמכוונת יותר פנימה ומחברת לב ללב, מוח למוח, וקושרת אותנו בצורה עמוקה עוד יותר.

לכן אנחנו זקוקים למצבים שבהם אנחנו שותקים, מתכנסים פנימה ומשתדלים להתחבר שם. עבודה כזאת דורשת מאמצים רבים – והם הרבה יותר משמעותיים, גם לפי כמות הקלוריות והזיעה, בהשוואה לקפיצות ולריקודים. זוהי העבודה הקשה ביותר, שדורשת את המאמץ הפנימי הגדול ביותר.

אנחנו צריכים להשתדל שכולנו יחד נרגיש את הקשר האילם הזה. המקובלים כתבו שכדי להגיע למצב של "שמע ישראל" (שזאת דרגה גבוהה מאוד, מג"ר דז"א ומעלה), הם התכוננו גם בעולם הגשמי במהלך שעתיים, ישבו בשקט והכינו את הכוונה הרצויה.

גם הסעודות אצל מורי, הרב"ש, עברו כמעט בשקט מוחלט. היה בכלל אסור לדבר עם השכן. אכלנו את האוכל הצנוע שהיה שם, שתינו ושתקנו. לאחר חצי שעה של סעודה כזאת, הרב"ש דיבר כמה דקות והכול הסתיים.

פעולות רבות נערכו בדממה, בשתיקה. או שמישהו היה שר והשאר שתקו. ביום שישי בערב הייתה סעודה בת שעה וחצי, שם אפילו לא אכלו כי כבר היו באים אליה שבעים. כל אחד היה מקבל תפוח קטן, כוס בירה שחורה וחתיכת לחם מזערית כדי שכולם יוכלו לברך יחד. כך עברו שעתיים ללא תנועה וללא מילים.

ולפעמים, בשיעור או בסעודה, הרב"ש היה אומר: "בואו נחשוב!", והיה עוצם עיניים ומרכין את ראשו, כאילו נרדם – לאיזה 40 דקות.

העניין הוא שעלינו לבצע הרבה מאוד עבודה פנימית בתוך עצמנו. אנחנו יוצאים לאחר השיעור לעולם ונכנסים לתוך המערבולת שלו, עפים עם ההוריקן שלו, שזורק אותנו ממצב למצב.

לא נשארת לאדם שום אפשרות לעצור ולחשוב, להיות עם עצמו, להפנים את מה ששמע, לסדר את הדברים במגירות, לערוך חשבון נפש. אנחנו מגיעים לבירור כזה רק פעם בכמה שנים, ברגעים טראגיים.

לכן אני חושב שאנחנו חייבים להיות בדממה. אך בשביל זה חייבת להיות הכנה גדולה לחיבור פנימי, כדי שנרגיש שם בפנים כוח עוצמתי, צעקה, שירים וריקודים, את כל הלימוד שלנו. זאת צריכה להיות לא סתם שתיקה, אלא שתיקה רועמת!

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", 21.12.2011

ידיעות קודמות בנושא:
עכשיו מתחיל הכנס הפנימי!
מנקים את הלב בסיר הרותח
קפיצה לרוחניות