שנת ההפצה המאסיבית

שאלה: כיצד אפשר לקשור את מה שקורה בשיעור עם מה שקורה בעולם? כיצד אנחנו יכולים להגיע אליו עם הלב שלנו?

תשובתי: אנחנו צריכים להשתדל לדאוג לו, כשם שאמא דואגת על הילד שלה. איזה עוד פיתרונות יכולים להיות? אתם מקווים שיימצאו אי אילו אמצעים נוספים, אבל הם לא קיימים. ההשוואה בין שני הרצונות – אלה כל חוקי הטבע. צינור הקשר בין שני האובייקטים/הכלים הוא זה שמשווה ביניהם, וכך שניהם נהנים.

האמא היא כלי ענקי, והתינוק הוא כלי קטן מאוד, אבל היא מביאה אליו את צינור הקשר במידה המתאימה לו. כך גם אנחנו צריכים לפעול. רק שאנחנו עדיין לא מסוגלים לכך. כדי שנוכל לרדת מהמדרגה שלנו כלפי מטה, צריכה להיות לנו חכמה פנימית אדירה. זה הדבר הקשר ביותר.

לאדם שלומד כאן כבר חמש-עשר שנים, אני יכול להסביר בשתי מילים עניין כזה או אחר. אבל "לצאת לרחוב" ולהתחיל להתקרב לאנשים – זה כבר עניין אחר. זה לא פשוט. ודווקא זה מה שאנחנו צריכים לעשות היום.

השנה שלפנינו היא שנת ההפצה המאסיבית, ולכן אנחנו חייבים לפתח קורס או ערוץ של החינוך האינטגרלי. זאת אומרת: לא סתם להוציא עוד כמה ספרים. צריך ליצור כזה "צינור", שמתוכו כל אחד יוכל "לשתות" את המסר שלנו, להתמלא, להשתנות ולהתחיל להרגיש טוב בחיים.

אנחנו לא יכולים להמשיך בגישה הפורמאלית: "אנחנו עשינו את שלנו, החומר מוכן – מי שרוצה יכול לקחת, ללמוד ולהשתנות". לא, אנחנו חייבים לדואג לאנושות ולספק לה את כל הדרוש לה, כשם שמספקים לילד מזון תינוקות, וכשם שמביאים לחולה את האינפוזיה הנכונה. זה מה שמוטל עלינו.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "החרות", 19.12.2011

ידיעות קודמות בנושא:
מילים שיוצאות מהלב
ההפצה היא הערובה שלנו
אף חוליה אינה מיותרת