עכשיו מתחיל הכנס הפנימי!

שאלה: מה אתה יכול להגיד על המצב שלנו לאחר שעברו כמעט שבועיים מסיום הכנס שבו גילינו את החיים האמיתיים?

תשובתי: כל הקבוצה שלנו, כל "הכלי העולמי", חייב להתעורר ולהבין שכל הערפל הזה שלתוכו נפלנו לאחר הכנס – ניתן לנו בכוונה, ואנחנו לא יכולנו להתנגד אליו. כל אחד הרגיש את זה בצורה מסוימת ובזמן מסוים.

יש כאלה שעד עכשיו נמצאים במצב רוח מרומם, על אף שהוא כבר יכול להיות לא מקושר כל כך עם המטרה, עם החיבור לזולת. אך ההרגשה עצמה נשארה. הרי ישנה הסיבה שגרמה לאותה ההרגשה, וישנה ההרגשה עצמה, ההרגשה שטוב לי. ואני כבר שכחתי למה טוב לי, אבל ההרגשה שהרגשתי נשארה עד עכשיו.

היא הולכת ומתקררת, בדומה לארבע הבחינות, וחוזרת בחזרה למצב הקודם. בהתחלה הייתי בהתפעלות גדולה מהמטרה, לאחר מכן פשוט מהחיבור עם הקבוצה, לאחר מכן מכך שהגענו לאיזושהי הצלחה בכנס, ובסופו של דבר פשוט נשארה אצלי ההרגשה שטוב לי עד עכשיו, כל עוד ההרגשה הזאת לא נעלמה.

לפני הכול, אנחנו צריכים להעריך את כל השלבים האלה, מפני שהם הכרחיים לשם בניית הרצון החדש. והרצון החדש צריך להיות כזה, שנתחיל לחיות כל הזמן באותה הכוונה, באותה ההרגשה, וזה יהפוך למצב הקבוע שלנו!

אם בכנס השגנו את זה על ידי ההתקפה והפריצה: על ידי הריקודים, האירועים השונים, השירים ללא סוף – הרי שעכשיו אנחנו צריכים להגיע לאותו המצב בפנימיות, בשקט. אני צריך להרגיש את המצב הזה בפנים, בתוך עצמי – וזה יהיה הכנס שלי.

יכול להיות שבקרוב נשיג את זה, ודווקא בצורה כזאת נעביר את הכנסים: לא נדבר שום דבר במשך שלושה ימים, לא נעשה שום דבר חוץ מכוונות פנימיות, ואנחנו נתפעל אפילו מכך שאנחנו רואים זה את זה. ולאחר מכן, אפילו לא נראה זה את זה, ונגיע בהדרגה למימוש האמיתי, כשלא יידרשו מאיתנו לא מילים, לא ראייה, לא שמיעה, ולא קפיצות וחיבוקים. בואו נתקדם לכך.

אבל עכשיו אנחנו צריכים לבנות את הכנס בתוכנו, כדי שזה יהפוך למצב הקבוע שלנו – בצורה רגועה, בשקט, ביחס יותר רציני ויותר פנימי.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", 19.12.2011

ידיעות קודמות בנושא:
שמחת הלידה
על כנסים וירטואליים וקשר ריאלי
המקום שאינו קיים על המפה