קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: מה התועלת בבידוד הקבוצה בכנס בערבה?
תשובתי: אנחנו נתאספנו כאן כדי לתת יסוד לבניין חברה, שמטרתה להגיע לדבקות בבורא. כדי להגיע לדבקות בו, אנחנו צריכים להגיע לדבקות בינינו. כדי להגיע לדבקות בינינו, אנחנו צריכים להתחבר ולהתנתק מההפרעות של העולם החיצון. הרי אנחנו מעטים, ועלינו לחזק זה את זה, אז שהעולם לא יפריע לנו בזה. ולכן אנחנו יוצאים למדבר.
בעבר קבוצות המקובלים היו נוקטות בצעדים "לא רגילים" כדי להתבודד במקצת מהסביבה החיצונית. סוף כל סוף האדם צריך לתת לעצמו קצת יותר חופש מכל העולם המבולבל הזה, כדי להתכנס פנימה ולהבין קצת יותר מה הייעוד שלו.
במערבולת החיים ובתוך הרעש של הרדיו והטלוויזיה, אתה לא תוכל לשמוע את המיתר הדק של הנשמה שלך, ולא תשיג את התעלות הנפש העדינה הפנימית. פשוט לא יהיו לך מספיק כוחות. אפילו המקובלים שחיו לפני מאות ואלפי שנים בעולם אחר לחלוטין, שעדיין לא הכירו את "נפלאותיהם" של אמצעי התקשורת, בכל זאת התבודדו, התנתקו מהסביבה הרגילה ואפילו "יצאו לגלוּת": עזבו את הבית מבלי לקחת איתם דבר ויצאו לנדודים למשך שנים. הם היו עובדים בעבודות מזדמנות שונות על מנת להתקיים.
אתה בעצמך אינך יודע מה אתה מפסיד בעולם המודרני, שממלא אותך בכל מיני שטויות. האם אתה רוצה להגיע לרום המעלה? ואם כן, אז איזה מאמצים את משקיע כדי להתנתק מהשפלות?
כדאי לנו לבחור זמן לחיבור כזה, שבו נרגיש רק את הכוחות שלנו, ללא ההפרעות של העולם החיצון. בואו נקדיש יום אחד מהחיים שלנו כדי להרגיש מי אנחנו ולא מי הם.
מובן מאליו שאיננו מושכים אף אחד בכוח, אנחנו לא עורכים רשימות של משתתפים ומשתמטים וכדומה. מי שלא רוצה או לא יכול, פשוט לא מגיע. במובן הזה, הכול מאוד ליברלי ופתוח. אך מהצד השני, אם האדם הגיע, הוא חייב להשתתף בפעולות שנקבעו על ידי הקבוצה, כדי לעזור לנו להתנתק מהכול ולהרגיש רק את עצמנו.
האם אין לך רצון להימצא עם עצמך ביחידות? כך גם הקבוצה רוצה להיות עם עצמה, להרגיש את עצמה. אתה נכנס לחדר, סוגר את הדלת ונשאר עם המחשבות שלך, וכך גם אנחנו רוצים להישאר עם המחשבות שלנו. למעשה, זהו דבר מובן ונפוץ. רק שעבורנו זה לא סתם רגע של שלווה, אלא ניתוק מ"דרגת הנשים והילדים" ועלייה ל"דרגת הגברים".
במאמר "עניין חשיבות החברה" (שלבי הסולם, תשמ"ד, מאמר 12), הרב"ש כתב: "אי לזאת, בעניני העבודה של דרך האמת, האדם צריך לבחינת התבודדות מאנשים אחרים. כי דרך האמת הוא דבר שצריך תמיד להתחזקות, משום שהיא נגד דעת העולם. כי דעת העולם הוא ידיעה וקבלה. מה שאם כן דעת תורה הוא אמונה והשפעה. ואם אדם מסיח דעת מזה, תיכף הוא שוכח את כל העבודה של דרך האמת, ונופל לעולם של אהבה עצמית. ורק חברה מבחינת "איש את רעהו יעזורו", אז מקבל כל אחד מהחברה כוח להילחם נגד דעת העולם".
העולם העליון הוא העולם הפנימי שלנו. אנחנו צריכים להעביר את המבט מהחיצוניות לפנימיות. ולכן, בעזרת החברים, אני משתדל ללכת פנימה, להסתכל פנימה, לרכוש את החכמה העמוקה, להשיג את הפנימיות של התורה. אין ברירה אחרת. אני זקוק לזה מאוד.
האדם חייב כל הזמן לשקוע בתוך עצמו, לחדור למעמקים שלו, כי דווקא בהם הוא מגלה את העולם האמיתי. העולם החיצוני בכוונה מבלבל אותנו, כדי שבעימות איתו, מעל ההתנגדות, אנחנו נבנה את ההתכנסות שלנו פנימה. המאבק שלנו מתנהל כדי לחדור יותר ויותר לעומק, על רקע המציאות של העולם הזה, שמושך אותנו החוצה.
מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "הערבות", 16.11.2011
ידיעות קודמות בנושא:
רק רצון אחד? זה לא מספיק…
להתחבר בלב אחד
לפני ההתקפה
בהיתכנסותי עם הקבוצה אני מרגישה תורמת וניתרמת בלבל המעשי,פיזי,הרעיוני והמטרתי,אך
את תחושותי אל החיבור עם הבורא אני חשה דוקא כאשר אני עם עצמי,ועם מחשבותי בזמן שעורי בוקר בביתי ובקריאת חומרים במשך כל היום לסירוגין.
מקווה שהכנס הבא עלינו לטובה יביא עימו את גילוי הבורא לכולם באותה היתכנסות רבתי.אמן.