קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
בחינה א' דאור ישר בעולם אין-סוף, היא הרצון לקבל שנברא מלמעלה ומלא באור חכמה. לאחר מכן, הנברא מגלה את עצמו כמקבל, ולא רוצה להיות מקבל אלא משפיע, וכך נוצרת בחינה ב', בינה.
זוהי תגובה טבעית בתוך הנברא שהבורא ברא. מכאן ניתן להבין שהצורה הטבעית של הרצון לקבל היא כזאת, שבזמן שהוא מתמלא על ידי האור הוא משתוקק להיות משפיע! אם האור היה ממלא עכשיו את כל הרצון לקבל שלי, אני מייד הייתי רוצה להפוך להיות כמו האור, משפיע. זה נקרא "האור המחזיר למוטב".
אבל למה כל התיקונים נעשים על ידי אור ע"ב-ס"ג, שבזכותו אנחנו נולדים אל העולם הרוחני?
פרצוף ע"ב הוא רצון לקבל עם מסך, שפועל בקבלה על מנת להשפיע. יש לו את הכוח להימצא ליד השולחן, מול בעל הבית, ולומר: "אני מסוגל לקבל את כל זה וליהנות, כדי לגרום לך הנאה. אני נהנה ואתה נהנה, ולכן אנחנו דבוקים ומקושרים בזכות המטעמים/תענוגים האלה שנמצאים בינינו. אבל אני מקבל את התענוג לא מהאוכל שבצלחת אלא מהדבקות בך".
לפרצוף ס"ג יש מסך קטן יותר, והוא אינו יכול לקבל על מנת להשפיע, אלא רק להשפיע. הוא יכול לתת לנברא את מה שיש לו: רצון להשפיע, אור חסדים. ואילו פרצוף ע"ב יכול לתת לתחתון את הרצון לקבל על מנת להשפיע. זיווג ע"ב-ס"ג שמוליד את אור התיקון הוא כמו אבא ואמא, החלקים הגברי והנשי יחד, ולא סתם פרצוף אחד.
לכאורה לא ברור למה ע"ב לבדו לא היה יכול לתקן את הנברא. הוא הרי חזק יותר מפרצוף ס"ג: ס"ג יכול רק להשפיע, ואילו ע"ב יכול לקבל על מנת להשפיע! אבל לא, ס"ג מחדיר תוספת מיוחדת בזכות הקשר ביניהם.
כדי לברר, חשוב מאוד ההבדל בין לקבל על מנת להשפיע ולהשפיע על מנת להשפיע. להשפיע על מנת להשפיע זאת כוונה. אני בזה עדיין לא עושה שום דבר. אני רק רוצה להשפיע לו, אבל בפועל לא עושה כלום. ואילו בלקבל על מנת להשפיע אני כבר עובד עם החומר שלי.
כשהנברא מבצע בירורים חשוב מאוד שיהיו לו שתי ההבחנות, כדי להבין מה זה להימצא רק בכוונה להשפיע, או להיות מסוגל להשפיע בפועל.
כי כאשר אנחנו עוברים מהכוונה היפה והטובה ליכולת הפרקטית להשפיע – כאן נוצרות כל הבעיות, כפי שזה קרה בזמן שבירת העולמות. הכוונה הייתה נפלאה ונכונה, אבל תראו מה קרה בסופו של דבר, כשזה הגיע לקבלה מעשית בפועל.
לכן לא מספיק לנו לצורך התיקון רק את אור ע"ב או רק את אור ס"ג, אלא צריך את שניהם ביחד: אור ע"ב-ס"ג! כששניהם מתגלים יחד בתחתון, הם נותנים לו להבין שבראש שלו יכולות להיות כוונות נפלאות, אבל כולן יכולות לקרוס בגוף, כשזה יגיע לרצונות האמיתיים. כי זה הרי לא אותו הדבר.
ואצלנו, שבינתיים אין לנו ראש וגוף רוחניים כמו לפרצוף, זה מתגלה בצורה של עליות וירידות. כשאנחנו בעלייה, אנחנו נמצאים באופוריה ומוכנים להכול, כי נדמה לנו שקל לנו מאוד להשפיע. אך ברגע שמוסיפים לנו קצת רצון לקבל, אנחנו מייד נופלים לתוכו, וכבר איננו רוצים שום דבר והופכים לבהמות פשוטות. וכאן מתגלה ההבדל: האם אנחנו פועלים בזכות אור הס"ג או בזכות חוסר כוח הע"ב.
הירידה מראה לנו כמה חסר לנו. הכוונות היו נפלאות, אבל מה יצא בפועל? ואז אנחנו נאלצים להעלות תפילה, מ"ן, שבתגובה אליה מגיע אור ע"ב-ס"ג ומשלים את התיאום הזה בין הכוונה והמעשה.
כל התיקונים צריכים להתבצע על ידי אור ע"ב-ס"ג, אור חכמה ואור חסדים שמתחברים יחד. כשהם מגיעים לנברא, הם מלמדים אותו את "מוסר אביך" ו"תורת אימך". כלומר, דרושים כאן שני כוחות, שכל אחד מהם פועל בפני עצמו. וגם בהמשך, אנחנו נראה בכל מקום את הפעולה ההדדית של שני הכוחות האלה. וכל זה כדי שהנברא יוכל לברר את ההבדל בין המצב הרצוי והמצב המצוי.
מתוך שיעור על ספרו של בעל הסולם "תלמוד עשר הספירות", 27.10.2011
ידיעות קודמות בנושא:
מי חזק ממי
פרצוף ע"ב הלבבי כל כך
אור, בוא אלינו!
הלידה הרוחנית מביאה אל פתיחת לחכמת הקבלה שהיא לידה לכל דבר עם תשע ירחי לידה היינו הריון ובו עיבור המביא למסך צמצום הזדככות, ואור חוזר היוצר כלי להנחלת ההשפעה, שהיא הצורה שהתחתון יכול בעזרת האור והקבוצה, העשירייה להגיע להשגת המקום הנקרא בורא או בוא וראה שהיא תכונה היוצרת ממד רוחני, שהוא ממד שלא קיים בעולם הזה וכן קיים במחשבת ישראל או מחשבת האדם הראשון, וזה מצרף אל המודעות של הנברא שהוא תולדת החיבור הנכון, ולזה השלכות שהן הרות גורל לעתיד האנושות, ועל זה דנים הדינים של עשרת הדיברות שיש להם קשר ישיר לתורה או לוחות הברית שמשה רבינו הביא לעם ישראל במעמד הר סיני.
וכאן מתחילה ההגדה ועוברת למציאות הרוחנית כהרף עין, וכאן במקום הרגשי הזה בו יש אמונה, באין עוד מלבדו, טוב ומטיב, ובישראל אוריתא וקוב"ה חד הוא, הוא תולדה של שבת אחים גם יחד, המסמל את האמרה או חברותא או מתותא, שהיא מהות תמצית כל הוויה, הבא להזכיר שאני הוויה לא שניתי, ורק "אנכי" היינו אגואיסט, יכול לשנות את צורתו לאלטרואיסט שהיא הפוך על הפוך של טיבעו המולד.
וכאן מתחילה דרך הנקראת דרך ארץ ישראל, שהיא סוד הקיום של העם היושב בציון, כי מציון תצא תורה אותה תורת חיים שהיא למעשה תפיסת עולם הנקראת חכמת הקבלה, וזה בשלמות עם דרך כל הנבוכים שהתורה מעמידה בפני זה הבוחר בדרך תורה ומצוות.