למצוא את עצמי בנטייה לאחרים

בעל הסולם, "השלום": "לפיכך ראוי להגדיר "אהבת זולתו" בהשם של "השפעה לזולתו", המוכשר ביותר לתוכנה המכוון, להבטיח לנו, שלא לשכוח את הכוונה".

במאמרים "מתן תורה" ו"הערבות" בעל הסולם מסביר שהיצר הרע ניתן לנו בצורה של שנאה הדדית, כדי שנתעלה מעליה ונהפוך אותה לקשרי אהבה. בצורה כזאת אנחנו מתקנים את עצמנו, מגלים בינינו את ההידמות לכוח הכללי, לבורא, ומגיעים לדבקות בו.

במאמר "השלום" בעל הסולם מבסס את זה, על ידי גישה מדעית רצינית שמאפשרת לנו לפעול מבלי להיות תלויים בשום דבר שלא נמצא בעולם שלנו כדבר ריאלי.

כל החיים שלנו, כל ההתקדמות של העולם ושלנו עצמנו – הכול מכוון לכך שנבצע את "עבודת השם", כלומר, נתקן את עצמנו ונידמה לו. עיקרון המימוש הוא פשוט: אהבה לזולת היא השפעה לזולת, והשפעה לזולת פירושה שאני מציב את הרצון של האחר מעל הרצון הפרטי שלי. בדומה לאמא שדואגת לילד, כולי מכוון לשירות הזולת, לשירות כל האנושות. ואם השגתי את המדרגה הזאת, זה סימן שתיקנתי את עצמי.

אבל מה קורה עם האני שלי?

בעל הסולם אומר, שאתה מתעלה מעל עצמך. אבל עדיין נשארת לך "הבהמה" שדאגת לה מקודם. וככל שאתה עוזב אותה ומעביר את הדאגות שלך, הרצונות שלך והמחשבות שלך לתוך האחרים – שם אתה רוכש את הנשמה שלך. הנשמה שלך נמצאת מחוץ לגוף, בקשר עם הזולת, בדאגה שלך אליו, בנטייה אליו. אם תתייחס כך לזולת, אתה תמצא את הכלי של הנשמה שלך, יחד עם המילוי.

וה"בהמה" דרושה לך רק כדי לצאת ממנה החוצה. היא תתחלף בכל גלגול, עד שתצליח לפרוץ לגמרי לחופשי, לאהבת הזולת. ואז הצורך בבהמה ייעלם והגלגולים הבהמיים שלך ייפסקו.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "השלום", 04.11.2011

ידיעות קודמות בנושא:
לאהוב ללא סייג
הנברא מתחיל כאן ועכשיו
רחוב דו-סיטרי