הגאווה שמחייבת לדפוק את הראש בקיר

שאלה: אנחנו רואים מתוך ההיסטוריה דוגמאות נוראיות של שנאה ועוינות. איזו שנאה אנחנו צריכים לגלות כדי להתחבר מעליה ולעלות לעולם הרוחני?

תשובתי: אנחנו לא יכולים להבין ולדבר הרבה על מה שקרה בעבר. היו אסונות נוראיים, והיו גם מלחמות אחים: יהודים נלחמו זה עם זה באכזריות גדולה יותר מאשר מול הרומאים והיוונים שהתנפלו עליהם. כך מתבצע בירור השבירה. הטוב והרע מתערבבים יחד, הרצונות מתערבבים עם הכוונות, וכדי להבהיר את כל זה, מתרחשים כל האסונות בעולם.

זהו חלק מהתיקון! אנחנו רואים כמה דם נשפך וכמה אנשים נהרגו במשך כל ההיסטוריה האנושית. מיליארדים! כל הזמן התרחשו מלחמות, בכל המקומות. אין רוע שהאנשים לא גרמו זה לזה. ועד היום, כל יום, על פני כל כדור הארץ, מתנהלים סכסוכים תמידיים. כל אלה הם הבירורים של הרצון לקבל שצריך לגלות את עצמו ולהגיע למסקנה שהוא זקוק לתיקון.

בסופו של דבר הוא מגלה שהוא צריך להתחבר ולהפוך לרצון כללי אחד. וכשהוא מבין שהוא אינו מסוגל לעשות את זה בכוחות עצמו, הוא מתחיל לחשוב: איזה כוח יכול לעזור לי בזה?

זה עולה בהרבה דם והרבה זמן, כשהאדם, מתוך הנאיביות שלו, מנסה לתקן את הכול בעצמו. וכמה שלא יסבירו לו שהוא לא יכול לעשות את התיקון בעצמו, זה לא יעזור. הוא חייב להתייאש ולדפוק את הראש בקיר 1001 פעם, עד שבסוף הוא יגיד: "או! עכשיו אני מבין שאני לא מסוגל לעשות את זה! אני זקוק לכוח חיצון, לבורא, לאור המחזיר למוטב!"

עכשיו הוא מבין ומרגיש מבפנים, באותו הרצון, שהתבהר לו לאחר שהוא שבר את הראש 10 פעמים, שהישועה תבוא רק מבחוץ. ואז הוא מתחיל לעבוד בכיוון הזה ולחפש את אור התיקון.

אבל גם את האור הוא מחפש בהתחלה לבד, ושוב הוא שובר את הראש 10 פעמים בקיר, עד שפתאום הוא תופס שהאור מתגלה רק בחיבור עם האחרים.

דרך כל זה אנחנו צריכים לעבור. אין מה לעשות.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 03.11.2011

ידיעות קודמות בנושא:
לעלות במהירות האור
אתה קלקלת? אתה תתקן!
להתייאש אך לא לוותר