לעלות במהירות האור

השנאה היא אותו הרצון השבור, שברגע הבא יתגלה כאהבה. האהבה מתגלה מפני שהאור מאיר ומשפיע על הרצון.

וכל עוד אין אור, נדמה לאדם שהוא גם כך אוהב את כולם, כפי שרבים יגידו לך. והם אינם משקרים. הם נמצאים בכזה חושך, שבאמת נדמה להם שזה כך.

אך יחד עם זאת, אנחנו קוראים על כאלה מקובלים כמו רבי שמעון ותלמידיו, שאש השנאה ההדדית בערה בהם. אז איך אפשר להבין את זה? אדם דתי יאמר שדבר כזה הוא בלתי אפשרי: מקובלים גדולים כאלה חייבים להיות טהורים, כולם לבושים בלבן… הם אינם מסוגלים לשנוא.

אך נאמר: "דעת תורה הפוכה מדעת בעלי בתים". דעת תורה היא ירידות ועליות, ואילו הדת שואפת להחזיק את האדם כל הזמן במצב מאוזן, כדי שהכול יהיה טוב, מיום ליום.

וכאן לא יעזור כל הניסיון הקודם, על אף שנאמר "אין חכם כבעל ניסיון". כי כל ניסיון העבר נרכש ברצונות קטנים יותר בהשוואה לרצונות החדשים שמתגלים, שבכל פעם נעשים גדולים יותר. ואם עכשיו שולט בי רצון חזק יותר, אז לא יעזור לי אותו הניסיון שקיבלתי ברצון הקטן יותר. אני שוב אתקע עם הראש בקיר!

כל עוד לא ביררתי את כל הרצון שלי לכל עומקו, אין כאן מה לעשות. אנחנו רק מגדילים את מהירות הבירורים ומשכללים את הגישה שלנו, כדי לקבל כל מצב כרצוי, לא משנה אם הוא טוב או רע. העיקר להתקדם כמה שיותר מהר.

ואילו כמות הירידות והעליות כבר רשומה בכל רצון, בכל אחד מאיתנו, בהתאם לשורש נשמתו. אם היית רואה את כל הסולם הפנימי הזה, היית מגלה כמה עוד נשאר לך לעבור במדרגה הבאה, כמה במדרגה שאחריה, וכן הלאה.

ולא היית יכול לשנות את הצעדים האלה, אלא רק לזרז אותם. לכן לא נותנים לנו לראות אותם! כי כדי לעבור ולהאיץ את התנועה, אין לך צורך בידע. ואם היית יודע מראש מה נגזר עליך לעבור, לא היית מצליח להתגבר על הכבדות הזאת.

העניין הוא שממצבך הנוכחי, למטה, אינך מבין באיזו מהירות אתה יכול לעלות כלפי מעלה. ממש במהירות האור!

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 03.11.2011

ידיעות קודמות בנושא:
הגאווה שמחייבת לדפוק את הראש בקיר
שלהבת האהבה, מעל השנאה המבעבעת
רכבל המעלה אל הבורא