שלהבת האהבה, מעל השנאה המבעבעת

כתוב, שלפני שתלמידיו של רבי שמעון היו ניגשים לכתיבת ספר הזוהר, הם הרגישו שנאה עצומה זה כלפי זה, והיא הייתה בוערת כמו אש. ואז הם היו מתחילים לעסוק בספר הזוהר, שעדיין לא נכתב, כלומר, ללמוד על הקשרים ביניהם וליצור קשר זה עם זה על פני השנאה, ולאחר מכן, בהתפעלות והתרוממות רוח, עם כוח התגברות גדול, הם היו מגלים את שלהבת האהבה במקום אש השנאה: "אש לבנה על גבי אש שחורה". כך הם תיארו את הגילויים שלהם, צורות היחסים ביניהם, בכך שגילו את האהבה על פני השנאה. זאת בעצם כל מהותו של ספר הזוהר.

אם נגלה מתישהו כאלה יחסים בינינו, אנחנו נבין על מה הם כתבו בספר הזוהר. ובינתיים, נשתדל להשתוקק לחיבור ההדדי, וכתוצאה מכך נגלה דחייה גדולה, ושוב, על פני הדחייה נשתוקק לאיחוד, ושוב נגלה דחייה גדולה עוד יותר. וכך בכל פעם נרגיש "כניסות" ו"יציאות", כמו שנאמר "כי מציון (מלשון יציאה) תצא תורה". דווקא מהיציאות. רק כך מתקדמים.

לכן, בזמן קריאת ספר הזוהר, אנחנו צריכים לחשוב רק על המצבים האלה: פירוד וחיבור. אין יותר שום דבר. בעלי הזוהר כותבים על המצבים האלה ועל ההופכיות ביניהם, רק שמדובר במדרגות הרוחניות, שבהן מתעוררת שנאה אמיתית ושורה אהבה אמיתית. נקווה שנשיג גם את זה וגם את זה.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 03.11.2011

ידיעות קודמות בנושא:
תלמדו לעבוד ברמה
ספר הזוהר: סיפור על שׂנאה ואהבה
ממה מתחיל הזוהר