קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
דעתו של מיכאל דורפמן, סופר, עיתונאי ופעיל זכויות אדם: "תנועת Occupy Wall Street ("לכבוש את וול סטריט") תופסת תאוצה. תנועות המחאה השמאלניות באמריקה נבנות באופן מסורתי כקואליציה רחבה של כוחות פרוגרסיביים: סטודנטים, אקטיביסטים ואנרכיסטים.
ב-Occupy Wall Street הכול לא כרגיל. הממסד השמאלני לא השתתף. כאן התאספו אנשים עצמאיים שמייצגים רק את עצמם. אבל הקבוצה שהתארגנה באופן ספונטני הייתה חזקה. הצעדות הלא מאורגנות החלו לקבל צורה, על אף שאף אחד לא ארגן אותם. העם צעק את הסיסמאות על תאוות הבצע הקולקטיבית והפוליטיקה המשוחדת. לפי ההערכות הגבוהות ביותר, ביום הראשון לא היו יותר מאלף איש. רק 400-500 איש נשארו לישון באוהלים.
ידוע שהמשטרה יכולה לעודד הפגנה שבה יכולים להיות בין ההמון סוכנים שתולים, מה שיאפשר למשטרה האמריקאית להתערב אם היא תראה שעלול להיגרם נזק ל"דיני הקניין המקודשים".
הקריאה "לכבוש את וול סטריט" החלה לכבוש את הדמיון של אמריקה ושל כל העולם. בהתחלה המידע התפשט ברשתות החברתיות ודרך כלי התקשורת האלטרנטיביים. מאוחר יותר, אם כי בקושי רב, הצטרפו גם כלי התקשורת מהמיינסטרים. לאחר שבוע כבר התאספו במנהטן התחתית קרוב לעשרת אלפים איש.
אך רוב האנשים שמגיעים אינם קשורים לממסד השמאלני. הם מגיעים מפני שהם הצטרפו לקריאה. לקראת סוף השבוע השני הרשויות עברו לפעולה. בכלי התקשורת הסתובב וידאו שבו השוטרים מסיטים את המפגינים ומרססים גז מדמיע ללא כל סיבה. היום לכולם יש מצלמות וידאו בטלפונים הניידים, מה שגורם לאנשים לרצות לתעד הכול. מאוחר יותר נעצרו 700 איש שצעדו על גשר ברוקלין.
הופיעו חשדות לגבי כוונות לא טהורות מצידה של המשטרה: בשיא התפרצות המחאות, משטרת ניו יורק קיבלה תרומה של 4.6 מיליון דולר מהבנק JPMorgan – אחד האשמים בצרותיהם של מיליוני אנשים והספונסר של קמפיין הבחירות של אובמה לנשיאות.
במקביל לכך, החלה להתגלות הזדהות עם המחאה. איגוד העובדים של התחבורה הציבורית הזהיר את המשטרה שהנהגים שלה לא יסיעו את העצורים.
מי לא ביקר את המארגנים על היעדר דרישות ברורות! מי לא עקץ את ה"ילדים" האלה עם הלפטופים והפלאפונים שלהם! פרשנים רבים אוהבים לבקר בחינניות כל מחאה על הנאיביות וחוסר הניסיון שלה.
נדמה שבתוך המון המפגינים אף אחד לא חשב על שלב הסיום. המפגינים התעלמו מהקריאות להתאסף ולדון על תוכניותיהם ומטרותיהם, ולבחור את נציגיהם. לא צריכים את כל זה כאשר המטרה הנכונה נבחרה בצורה מוצלחת.
מדוע מתנגדים לוול סטריט? – מפני שאין בחברה האמריקאית מישהו יותר שנוא מהבנקים הגדולים והברוקרים בוולסטריט, מי ששרדו את הקריסה הכלכלית ואת המשבר המתמשך, את הקיצוצים, את העלאת המחירים, את קריסת העסקים, את העיקולים, את חוסר הביטחון לגבי העתיד, ולמרות הכול – הם משגשגים.
הסיסמאות הראשונות של המחאה דרשו לנתק את הפוליטיקה מכספי ה"ביג ביזנס". השלטים נשאו את הכיתוב "אנחנו ה-99 אחוז". כלומר, קבוצה קטנה של טייקונים עשירים במיוחד, אחוז אחד מהאוכלוסייה, רמסו תחתיהם 99% מהאמריקאים, והחלו במלחמת מעמדות נגד כל החברה על חלוקה מחדש של הרכוש לטובתם.
תוכנית מדויקת עדיין לא קיימת, והמפגינים אינם חשים שהיא נחוצה. כולם מבינים על מה הם הולכים להיאבק. על הרווחה הכלכלית של כל העם האמריקאי מאיימת השחיתות שחודרת לכל מקום, העבריינות של וול סטריט, הקפיטליזם החזירי, והשיטות לשדידת כסף באמצעות כוח פוליטי בלתי מוגבל.
רובם המכריע של משתתפי המחאה הם אנשים צעירים. אין להם והם לא רוצים שיהיו להם תיאוריות פוליטיות וטכנולוגיות, אסטרטגיות מדיה ומבנים ארגוניים. אך הם הצליחו להגיע לכך שהאנרגיה של חוסר שביעות הרצון תגדל לכדי מאבק פעיל. לכן מגיעה להם תמיכה והערצה וכן עזרה ממשית מכל מי שמצהיר שהוא מזדהה עם רגשותיהם ויש לו אמפתיה כלפי הרעיונות שלהם.
"כיצד תנהג אם אתה צעיר וחסר עבודה? איזה עתיד הכינה לך וול סטריט, הלב והמוח של המדינה הקפיטליסטית שלנו?" האבטלה בקרב בני ה-25 מגיעה ל-25%. עלות ההשכלה גדלה ב-15% בשנה. העתיד המכובד שהובטח על ידי ה"חלום האמריקאי" לא קיים.
ובינתיים, הבונוסים בוול סטריט ממשיכים לגדול. הברוקרים של הבורסה טוענים שהם מקבלים עכשיו יותר מאשר לפני המשבר. כיצד התחום הפיננסי יכול לשחות בתוך ים של כסף כשכל יתר הכלכלה מתדרדרת מטה מטה?
החכמה הכללית שעוברת בין המארגנים המקצועיים של האירועים והקמפיינים החברתיים אומרת שהעסק יסתיים ברע אם נסמוך על האפקטיביות של הפרסומות, הפוסטרים והפליירים. לך תעבוד עם העם.
Occupy Wall Street הוכיחו את ההיפך – הפרסומת שלהם עובדת מעצמה, כמארגנת. חייבים להחדיר לתודעת ההמון את קונספט המחאה.
הפוסטרים מבטיחים חוויה, ורומזים על כך שהאירוע יהיה מרגש, יצירתי ונועז. המארגנים מייד אמרו לכולם שצריך להתכונן ללון באוהלים. המארגנים יצאו מתוך נקדת הנחה שלקרוא תיגר נגד וול סטריט זהו תהליך, זה ייקח זמן. עבור אמריקה שאוהבת את הכול "כאן ועכשיו" – זהו קונספט חדש ומהפכני.
היו נחוצים מספר ימים כדי לקדם את הנושא בכלי התקשורת האלטרנטיביים. המיינסטרים לא יכול יותר להתעלם מהתנועה. הארכת המבצע אפשרה להעמיק את הדרמטיות של המתרחש. וזה מה שהביא להצלחה הבאה.
למחנה המאהלים של Occupy Wall Street הגיע האנרכיסט רונן איידלמן, אחד מיוזמי מחאת האוהלים בישראל. הוא נשאל האם המחאה בארה"ב דומה למה שהיה במדינתו. וכאן, באופן מפתיע, אידלמן האנטי-ציוני הנלהב החל לשבח את החינוך הציוני: "הצד הטוב של החינוך הציוני הוא שהחדירו בנו ביטחון בלתי ניתן לערעור בכך שזוהי המדינה שלנו, הרחובות שלנו, המשטרה שלנו".
באמריקה זה לא כך. האמריקאים אינם בוטחים בשלטון שלהם, בממשלה שלהם, במשטרה שלהם. להבדיל מתל אביב, ששם משתתפי המחאה הודו למשטרה על ההגנה ועל השמירה על הסדר, במנהטן מצפים לכך שהמשטרה תבוא ותנקה את "ליברטי פארק" מאוהלי המחאה. אולם הפעילים יודעים שהמעצרים רק מעלים את כבודם בעיני החברה ומוכיחים שהם מסורים לפעילותם, וזה מחזק את התנועה. חוסר הוודאות עובד עבור תנועת המחאה ומסייע לה לתפוס תאוצה.
הדבר החשוב ביותר הוא ש-Occupy Wall Street משתמשת בהצלחה שלה כדי למשוך יתר תשומת לב. כבר נוצרו תנועות דומות בכל רחבי המדינה. ככל שמשתתפי המחאה רבים יותר, כך האנשים פחות מפחדים מהמעצר ומהתוצאות. באמריקה הרשויות יכולות בקלות לסחוב אותך מבית משפט לבית משפט כדי לגמור לך על העצבים. משתתפי Occupy Wall Street שואבים את המוטיבציה מתשומת הלב החברתית המתגברת כלפי הביקורת שלהם על וול סטריט".
ידיעות קודמות בנושא:
בניו יורק נעצרו 500 לוחמים נגד "הטרור הפיננסי"
בכל רחבי העולם מתעוררות מחאות
שביתות ומהומות בכל העולם
