הקפיץ מתוח

כל חוקי הקיום שלנו, כל מה שקורה, באלפי הסיטואציות השונות, נובע רק מתוך תהליך אחד עיקרי של השגת השתוות הצורה עם הטבע, בהדרגה, בשרשרת של סיבה ומסובב, שמובילה למטרה אחת. חוץ מזה אין שום דבר. הרי כל זה נובע מלכתחילה מאותה ההחלטה העליונה, שהרצון לקבל, שנברא "יש מאין", חייב להשיג את צורת ההשפעה.

לכן, אם אתה מותאם לחוק הזה, אתה נמצא במצב הטוב ביותר. ובמידה שלא תהיה מותאם אליו, אתה תסבול, בעוצמה שתואמת לדרגת ההתפתחות שלך. כל עוד האדם לא מפותח הרבה, הוא סובל מעט. אבל אם הוא מתפתח ואינו מקיים את חוק השתוות הצורה, בהתאם לדרגה שלו, הוא יסבול יותר ויותר. כך הטבע מעניש אותנו, כמו דיין מקצועי שרואה הכול.

הטבע הוא אותו הבורא, אותו החוק של השתוות הצורה שניצב לפנינו. חוץ מזה אין שום בורא, שום רצון עליון או מחשבה עליונה. כל זה כבר היה בנקודת הבריאה עצמה, שבה התקבלה ההחלטה, ואחר כך היא פשוט מתבצעת. שני הכוחות המנוגדים האלה, ההשפעה והקבלה, מתחו כביכול את הקפיץ, והוא עכשיו מתחיל לקרב אותם זה לזה.

השינוי מתרחש מפני שהאדם משתנה בעצמו ומתחיל לראות אחרת את העולם. כי למעשה, אנחנו חיים בעולם אין-סוף. אבל קיים חוק טבע, שלפי מידת ההתאמה שלי לחוק הזה ולטבע, אני רואה שהכול יותר מושלם, מפני שאני בעצמי הפכתי ליותר מושלם. כל הטבע מתגלה בתוכי ולא בשום מקום אחר. לא יכול להיות שעשיתי צעד קדימה, לעבר האיזון, החיבור, השתוות הצורה, והרגשתי את עצמי רע במשהו! אין דבר כזה!

אך אם לא עשיתי את הצעד הזה קדימה, ובינתיים המנגנון עובד, הקפיץ ממשיך בשלו, כלומר הפיגור שלי הולך וגדל, אז ודאי שארגיש יותר רע. אין כאן שום חוכמות. זהו חוק מוחלט. ככל שאתה קרוב יותר לקיום החוק, אתה מרוויח יותר, ככל שאתה רחוק יותר, אתה מפסיד יותר.

איך ייתכן שאעשה צעדים טובים, ויהיה לי רע יותר? – אני ארגיש את הרע בצורה אחרת, בפנים, מהמחשבות על כך שאני עדיין לא משפיע מספיק, אני עדיין לא מחובר מספיק. זה נקרא "ייסורי אהבה". במובן הזה, אנחנו באמת נסבול יותר: ככל שנתקדם הלאה ונרגיש יותר שלמות, כך אנחנו נרגיש יותר את חוסר השלמות. בדומה למדען שמחפש איזשהו מיקרו-חלקיק שאבד ואינו יכול להירגע עד שיפתור את הסתירה הזאת. הוא משוכנע שזאת בעיה עולמית. לעומת זאת, כל אדם מהיישוב מסוגל לחיות עם זה בשלום ובשלווה. הוא אפילו לא חושד שקיים חלקיק כזה. כל אחד תופס בהתאם למדרגתו.

לכן ככל שנתקדם יותר אנחנו נרגיש שינויים טובים גם בעולם הגשמי, בכל הדברים. אנחנו לא נצטרך להרגיש את הרע, כי הטבע לא יצטרך לדחוף אותנו מאחור על ידי ייסורים. אנחנו נרגיש רק ייסורי אהבה שימשכו אותנו קדימה: "למה לא השגתי יתר חיבור!". אלה ייסורים נפשיים, שמגיעים יחד עם הרגשת ההתקדמות שלנו, הרגשת הטוב, האור.

מתוך שיעור על מאמר של הרב"ש, 02.09.2011

ידיעות קודמות בנושא:
הדרך היחידה
החלק הראשון נגמר. מה הלאה?
מי שיהיה אינטגרלי – יצליח