הרצאה בבית קבלה לעם – באר שבע, 06.09.11

מימוש עצמי

פוטנציאל = הכוח הטמון, המיועד למימוש, שטרם יצא מהכוח אל הפועל.

• מימוש עצמי הוא צורך הטבוע בנו מלידה.
• בסביבה אגואיסטית, אנחנו נאלצים להתגונן מפני הסביבה. לכן בימינו אנשים לא מצליחים לממש את עצמם.
• בעולם של ערבות הדדית, הסביבה תתמוך בנו ותאפשר לנו לממש את הפוטנציאל הייחודי שלנו.
• ערבות הדדית מעניקה לאדם סיפוק ברמה עליונה, סיפוק מקשר חיובי עם הזולת.

קטעים נבחרים מן המקורות:

מימוש עצמי הוא צורך הטבוע בנו מלידה.

1. ""האגו" של האדם עומד בכל קומתו המוטבע בו מלידתו שמשום זה מרגיש בעצמו רצון לקבל במדה גדולה וחזקה […] אולם כעבור אמצע שנותיו אז מתחילים ימי ירידה אשר לפי תוכנם המה ימי מיתה, כי אין האדם מת ברגע אחד כמו שאינו מקבל גמר צורת החיים ברגע אחד, אלא נרו, דהיינו ה"אגו" שלו, הולך וכבה לאט לאט […] עד שבימי זקנה […] נמצא האדם בימים שאין בהם חפץ לגמרי, כי הרצון לקבל שלו, שהוא ה"אגו", נכבה והלך לו ולא נשאר בו רק ניצוץ קטן ממנו הבלתי מגולה לעינים. […] לכן אין בימים אלו שום רצון ותקוה אל איזה תמונה של קבלה".

בעל הסולם, מאמר החֵרות

2. "הטבע, כמו שופט בעל מקצוע, מענישנו על פי התחשבות עם התפתחותנו. כי עינינו הרואות, שבאותו שיעור, שהאנושיות הולכת ומתפתחת, כן יתרבו עלינו העינויים והמכאובים, בהשגת כלכלתנו וקיומינו".

בעל הסולם, מאמר השלום

בסביבה אגואיסטית, אנחנו נאלצים להתגונן מפני הסביבה. לכן בימינו אנשים לא מצליחים לממש את עצמם.

3. "להכיר איזה דבר, צריכים בעיקר להתבונן לתכונות הרעות שבדבר, ומתוך שאין האדם יכול לראות נגעי עצמו, מטעם, כי כל רע המחוייב לבוא לכלל קבלה לאדם, הרי מגיע לו בעונג, שאם לא כן, לא היה מקבלו. וחוק הוא שכל דבר שיש בו תענוג, אין האדם מחשיב אותו לרע, זולת על-ידי נסיונות רבות המתפתחים בהם, ולזה צריכים ימים ושנים, וגם זכרון והקש והתבוננות, אשר לא כל אדם מסוגל לזה. לפיכך אין לך אדם שיהיה מכיר את עצמו.
אולם המקובלים בעלי השגה הרי הם משיגים דבר שלם. כלומר, זוכים להשיג כל אותם המדרגות שישנם במציאות לבוא להשגת האדם, ואז נקרא, שהשיגו דבר שלם".

בעל הסולם, מאמר "סוד העיבור – לידה"

4. "הכלי לקבלת הטוב ועונג, הנקרא השתוקקות, הכלי הזה אין לנו עוד. כי זה תלוי בעבודת האדם".

כתבי הב"ש, כרך ב', מאמר "מהו, שדיבור של שבת לא יהיה כדיבור של חול, בעבודה"

5. "ברגע שמגלה שחברו דואג עבורו זה מעורר בו שמחה שאין לשערה, וכבר אינו יכול לדאוג עבור עצמו, משום שהאדם יכול לתת יגיעה רק במקום שמרגיש תענוג, וכיון שמתחיל להרגיש תענוג בזה שדואג עבור חברו, ממילא אין לו מקום לחשוב עבור פרטיות [עצמו]… ורק אז כשיש אהבה כזו, כל אחד ואחד הולך בעולם שכולו טוב".

הרב"ש, אגרת מ'

6. "אין בידי אדם לתקן את המחשבה, אלא רק הלב יש לכוון […] וכשמתקן את לבו, אז הלב הוא הכלי להשרות בו אור".

בעל הסולם, שמעתי, מאמר ס"ח "קשר אדם אל הספירות"

7. "סיפוק תשוקות: הוא כי בכל אדם אפילו בחפשי יש ניצוץ בלתי נודע, התובע התייחדות עם אלקים. וכשהוא מתעורר לפרקים מעורר בו תשוקה לדעת את האלקים או לכפור באלקים והיינו הך. ואם ימצא מי שיעורר בו סיפוק תשוקה זו, יסכים להכל".

בעל הסולם, כתבי הדור האחרון

בעולם של ערבות הדדית, הסביבה תתמוך בנו ותאפשר לנו לממש את הפוטנציאל הייחודי שלנו.

8. "כל עם ישראל הוא כגוף אחד. וכמו שיש בגוף הראש, וידים, ורגלים, שלכל אחד ישנו תפקיד מיוחד, ובכל זאת מה שהראש חושב, דהיינו אם יש בראש חשבונות טובות, אזי כל האברים הם בשמחה. ואם הראש בדאגות, אז המצב רוח הזה הוא בכל האברים. וזהו כמו שותפות, אם כל אחד ממלא את תפקידו, אזי כולם ששים ושמחים. וממילא, במקום שיש תענוג, הגוף מורגל להתפנות ממחשבות אחרות".

כתבי הרב"ש, כרך ג', מאמר "ענין שותפות"

9. "תנאי מחויב לכל אומה, שתהיה מלוכדת יפה מפנימיותה, שכל היחידים שבה יהיו מהודקים זה בזה מתוך אהבה אינסטינקטיבית".

בעל הסולם, עיתון "האומה"

10. "בערבות הכללית הזאת, נפטר כל יחיד מהאומה, מכל דאגותיו לצרכי גופו עצמו".

בעל הסולם, מאמר הערבות

11. "האחדות החברתית, עשויה להיות מקור לכל אושר ולכל הצלחה… הפרוד הוא המקור לכל פורענות ומקרים רעים".

בעל הסולם, מאמר החירות

12. "בעת שכל בני העולם, יסכימו פה אחד, לבטל ולבער את הרצון לקבל לעצמם שבהם, ולא יהיה להם שום רצון, אלא להשפיע לחבריהם, אז היו מתבטלים כל הדאגות וכל המזיקים מהארץ, וכל אחד היה בטוח, בחיים בריאים ושלמים, שהרי כל אחד מאיתנו, היה לו עולם גדול, שידאג בעדו וימלא את צרכיו.
אמנם, בזמן שכל אחד, אין לו אלא הרצון לקבל לעצמו, מכאן כל הדאגות, הייסורים והמלחמות והשחיטות, שאין לנו מפלט מהם. שהם מחלישים גופינו, בכל מיני מחלות ומכאובים".

בעל הסולם, הקדמה לספר הזוהר, י"ט"

13. "משל לזקן שהיה יושב על הדרך, והיו לפניו שתי דרכים, אחת תחילתה קוצים וסופה מישור, ואחת תחילתה מישור וסופה קוצים. והיה יושב בראש שתיהן, ומזהיר העוברים, ואומר להם, אף על פי שאתם רואים, תחילתה של זו קוצים, לכו בה, שסופה מישור. וכל מי שהיה חכם, שומע לו, והיה מהלך בה, ומתייגע קמעא, הלך בשלום ובא בשלום. אבל אותן שלא היו שומעין לו, היו הולכין ונכשלין בסוף".

כתבי הרב"ש, כרך ב', מאמר "מהו "דרך שתחילתה קוצים וסופה מישור" בעבודה"

ערבות הדדית מעניקה לאדם סיפוק ברמה עליונה, סיפוק מקשר חיובי עם הזולת.
נספח – באר שבע:

14. "איחוד גמור של האומה על כל זרמיה ומפלגותיה – בזה מונח הערבון לנצחון בטוח על כל החזיתות".

בעל הסולם, עיתון "האומה"

15. "בן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו…והתחיל לעמוד ולקרות בקול גדול לכל העולם, ולהודיעם שיש שם אלוה אחד לכל העולם, ולו ראוי לעבוד.והיה מהלך וקורא, ומקבץ העם, מעיר לעיר ומממלכה לממלכה…עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות, והם אנשי בית אברהם. ושתל בלבם העיקר הגדול הזה, וחיבר בו ספרים…והיה הדבר הולך ומתגבר בבני יעקב ובנלווים עליהם,ונעשית בעולם אומה שהיא יודעת את ה'".

רמב"ם, משנה תורה, הלכות עבודה זרה

16. "בת שבע נקראת, שנתחברה בז״א, יחד להאיר ולשלוט במלכותה, להודיע המלכות בארץ ובכל, שכבר יצאו בה המוחין. ואז נקראת בת שבע. שכתוב, ע״כ שם העיר באר שבע עד היום הזה. באר שבע, הוא בארו של יצחק, המוחין של הארת חכמה".

זוהר לעם, בחוקותי, מאמר "שֶׁבַע על חטאותיכם"

17. "כשבא הבוקר, כל הצבאות והמחנות של מעלה משבחים להקב״ה. אז כמה שערים נפתחים לכל הצדדים. והשער של אברהם, החסד, נפתח בכנסת ישראל, המלכות, לזמֵן לכל בני העולם להנות מהחסדים. כמ"ש, ויטע אשל, בבאר שבע. כי המלכות נקראת באר שבע, ואברהם נטע בה אילן החסד".

זוהר לעם, מצורע, מאמר "בשעה שהחשיך הלילה"

18. "עם בני ישראל טוב להם שיהיה נאחדים תמיד יחד בחבורה אחת … וכשהם מתאחדים למטה אז גורמים שיתאחד שורשם גם כן למעלה, … כן אתם תהיו נאגדים תמיד באגודה אחת ואז יתאחדו גם כן שורשכם וזהו "והייתם לי" דוקא סגולה היינו שגם בעולם העליון תהיו סגולה כשתהיו למטה באחדות אחד".

דגל מחנה אפרים