קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: בתחילת ספטמבר נערוך כנס בצפון הארץ. היום, כשכל המאמצים שלנו מכוונים להפצה חיצונית, מה החשיבות של כאלה מפגשים "פנימיים"?
תשובתי: האחד אינו מבטל את השני.
במפגשים הפנימיים אנחנו לומדים את חכמת הקבלה: את יסודות הבריאה, את תיקון הבריאה, את הפעולות הרוחניות שעומדות מאחורי הפעולות הגשמיות שלנו.
ביחסים ההדדיים שלנו עם הסובבים אותנו, בין אם נרצה בכך ובין אם לא, אנחנו מפעילים מנגנון אדיר, שאיננו מודעים אליו. אנחנו לומדים על המנגנון הזה ולומדים כיצד להגיע לפעולות הפנימיות על ידי הפעולות החיצוניות, וכיצד לשלוט בהן. זה בעצם מה שאנחנו לומדים.
אנחנו לומדים על המערכת ומוצאים היכן אנחנו קשורים אליה בדיוק, איפה נגמרת המערכת הרוחנית ומתחילה המערכת הגשמית שלנו: הגופים והכוחות שבעולם שלנו. והקשר בין שתי המערכות הללו הוא הרצון: אם אני מבטל את הרצון הזה כלפי הזולת, אז הזולת כבר נמצא בעולם הרוחני. אם אני מבטל את עצמי כלפי אדם אחר, הוא הופך להיות הכלי הרוחני שלי. כך אני "מטפס" אל העולם הרוחני.
הזולת נמצא מעל ה"אני" העכשווי שלי, מעבר למחסום. אם אני עכשיו מתייחס לזולת כמו לעצמי, זה נקרא שהעליתי את עצמי אל הזולת, ואז אני והזולת נעשים לאחד. ככה אני מעביר את עצמי מעבר למחסום.
מתוך היצר הרע שיש לי למטה, אני מעביר יותר ויותר חלקים כלפי הזולת. קודם כל, אני מגיע ליחס של "להשפיע על מנת להשפיע", שבו אני מתקן את מה שנקרא "שגגות". ולאחר מכן, בשלב הבא של תיקון היחס שלי לזולת, אני עובר לתיקון ה"זדונות". וכך אני מעביר את הנקודה שבלב שלי, שבה מתגלה היצר הרע.
משמע, שדרך ההתקשרות הנכונה עם הזולת, אני מעלה את עצמי לדרגה העליונה.
וה"זולת" הם האנושות. הכלל של "ואהבת לרעך כמוך" מדבר על האנשים הרגילים. כביכול נתנו לי תרגיל פנימי: להשתנות ביחס אליהם. הם אפילו לא צריכים לדעת את זה, אך בזכותם אני מעביר את ה"אני" שלי אל העולם הרוחני, ומסיים את שלב המעבר הזה.
חכמת הקבלה מסבירה את זה באמצעות מונחים מיוחדים, אך אפשר להגיד את זה גם בצורה פשוטה יותר: המעבר הזה יגרום לנו להשיג חיים טובים ובטוחים, לנו ולילדינו.
אם כך, בכנסים שאנחנו עורכים אנחנו מרוויחים את הלימוד, ובעיקר את הליכוד הפנימי שלנו, האיחוד הפנימי שלנו. כי רק אם נתאחד, רק אם נשיג עוד קירבה בינינו, אם נתבטל זה כלפי זה, אז נוכל גם לצאת אל העולם, ויהיה לנו מה להשפיע להם. הרי אנחנו משפיעים את רוח האיחוד.
ולכן אנחנו צריכים אירועים של איחוד, כמו הכנסים, שהם למעשה ישיבת חברים שנמשכת במשך מספר ימים. אנחנו מתכננים לערוך בדצמבר כזאת אסיפה עולמית גדולה. בלי זה לא יהיה לנו את כוח הגיבוש, כדי שיהיה לנו מה להשפיע לאחרים.
ואני מקווה שהכנס בדצמבר כבר יהיה ברמה כזאת. ואז החברים שיבואו אלינו מכל העולם יקבלו כאן כל כך הרבה כוח, שהם יוכלו אחר כך להפיץ בעצמם את חכמת הקבלה בכל העולם. הרי האירועים שמתרחשים עכשיו בישראל יגיעו גם לשם. השיטה תהיה כבר מבוקשת, אפילו לא במודע, אבל התסכולים יהיו כל כך גדולים שהם יפתחו את הלבבות לקראת האיחוד.
מתוך שיעור על מאמר שבעל הסולם פרסם בעיתון "האומה", 18.08.2011
ידיעות קודמות בנושא:
ניפגש בטורונטו
האיחוד יהדהד בכל העולמות
ברית הלבבות
