לא הגיע הזמן להתחיל במשא ומתן?

מתוך מאמר המערכת של עיתון הארץ, 10.08.2011: "המחאה עומדת כעת לפני מבחנה החשוב ביותר. לאחר שרשמה את אחד ממופעי הסולידריות הגדולים בתולדות המדינה, כשמאות אלפי אנשים יצאו לרחובות עריהם, כדי להביע הזדהות ולדרוש צדק חברתי – מארגני המאהל ברוטשילד מתמודדים עם אויבו המר של כל מאבק באשר הוא: איבוד העניין.

רגע השיא של המחאה, שהתרחש אך לפני ארבעה ימים, הכיל בתוכו כבדרך הטבע גם את נפילת המתח הצפויה. העונג שנחווה נרשם כפסגה שיקשה על המארגנים לשחזר, והאפשרות שלעצרת הבאה יגיעו פחות אנשים נהפכה לתסריט אימים שאין להעמידו במבחן.

לצד החשש מכישלון מספרי, מארגני המחאה עומדים כעת מול נפילת מתח הרסנית בהרבה, זו של התקשורת. בשבועות האחרונים היו אלה הטלוויזיה, העיתונים ואתרי האינטרנט ששמו את דבר המחאה בראש סדר יומם ואיפשרו את העצמתה לממדים חסרי תקדים. כעת, משעומעם הגירוי הראשוני ולאחר שהושג הקתרסיס המצופה, מחפשת התקשורת עניין אחר לעסוק בו.

דווקא עכשיו, ברגעים שעלולים לסמן את כיבויה ההדרגתי והעקבי, חייבים ראשי המחאה להמשיך ולהחיות את השפה החדשה שמתהווה תחת ידם. בשפה החדשה הזאת יש צורך להמשיך וליצוק את תוכן המחאה, בלי לייחס חשיבות מרובה להיבטים הטקטיים שלה. שיקולים יחצ"ניים ותקשורתיים אינם רלוונטיים להבעת זעם ונקיטת עמדה. במידה רבה אלה בדיוק מאפייניה המרכזיים של השפה הישנה, שאותה מבקשים ראשי המאהל להכחיד.

הופעתו של שלמה ארצי במוצאי שבת סימנה את השלב המסוכן, שבו המאבק מודד עצמו על פי מראית עין ולא על פי מהות: האיכות מתחלפת בכמות. מארגני המחאה חייבים להיזהר מהכשל הזה: גם אם יבואו פחות אנשים לעצרת הבאה וגם אם התקשורת תבחר לסגת ממתחם האוהלים ברוטשילד, אין זה צריך לרפות את ידם. כדי לשנות סדר עדיפויות לאומי, יש צורך לעדכן גם דפוסי מחאה מוכרים".

תגובתי: ואני ציפיתי לקריאה לגשת למשא ומתן עם נציגי הממשלה…
ידיעות קודמות בנושא:
על ידי הערבות אפשר להשיג הכול
מגורים הם לא מותרות
שנת הערבות