לעמוד מתחת לאור

הכוח האחד מוביל אותי למצב שבו הוא עצמו נמצא: תכונת ההשפעה והאהבה. אך כיצד אני יכול לעורר את השפעתו עליי? הרי השפעה – זאת תכונת האור, בי היא פשוט אינה קיימת. למרות זאת, אני יכול לקבל את כוח ההשפעה מהסביבה, אם אארגן אותה נכון, כדי שהיא תעורר בי את הגירוי הזה.

הרי אני קיבלתי רק את "הנקודה שבלב" – רצון קטן, השתוקקות למשהו לא ברור. אין לו צורה ברורה, ואני לא יודע מה זה. אנחנו רואים זאת מהתלמידים החדשים, שמגיעים אלינו בהתלהבות, "מחושמלים", ועדיין אינם יודעים מה הם רוצים. אבל איך לוקחים רצון אמיתי וחזק שמכוון בדיוק לעולם הרוחני?

אני מקבל אותו מגורם חיצוני: מהסביבה. אני בונה את הסביבה כך שהיא תפעל עלי ותספק לי את הדרישה הנכונה. במילים אחרות, אני מעצב מערכת מלאכותית, גורם זר, מלאכותי, ובונה אותו במו ידיי, כדי שהוא יקרין עליי את הרצון הרוחני. אני בונה קבוצה שתשטוף לי את המוח, ושתמיד תחזור על חשיבות ההשפעה, על חשיבות אהבת הזולת, חשיבות הבורא, חשיבות העולם הרוחני.

את כל מה שאני "כאילו" רוצה, אני נותן לקבוצה. את זה כל אחד מאיתנו יכול לעשות, הרי אנחנו אוהבים להטיף לאחרים. אני מטיף לקבוצה להתחבר ולהיות בערבות, כאילו אני בעצמי כבר מסודר – אך הקבוצה בתגובה משפיעה עליי, משתמשת בצורות השפעה שונות, שמהן אני מתפעל. עליי רק להרכין את ראשי בפני החברים, כדי שהם יוכלו לפעול עליי, לשטוף לי את המוח שוב ושוב במסר על החיבור, כפי שהוא היה טרם השבירה.

אם הקבוצה יכולה להשפיע עליי, אני מקבל ממנה דחף חיובי, ומתחיל להתקדם. אני רוצה שזה יקרה, ואז אני פונה לאותה הקבוצה עם הצעה להתחבר: "בואו נעשה זאת". יחד אנחנו עובדים על ההשפעה ההדדית, על החיבור, על כך שנרגיש זה את זה, על חיבור הנקודות שבלב. ומתוך ההשתדלות להיות יחד, אנחנו פונים יחד אל האור.

נחוצה כאן "תפילת רבים", התפילה הכללית, מפני שבקשה פרטית אינה מועילה. רק אם כולנו מבקשים יחד, האור מקבל את פנייתנו. הרי אנחנו עומדים כתף אל כתף, ורוצים שהוא יבוא ויחבר בינינו. ואז האור מפעיל את השפעתו.

בצורה כזאת, ככל שכוח הרצון שלנו גדול יותר, כך הכוח שאנחנו מעוררים גדול יותר, והוא מחבר אותנו יחד. פועלים כאן שני כוחות. אם נרצה להתחבר לפני האור, אז הוא מצידו מממש את החיבור. זאת הפיזיקה של התהליכים הרוחניים, ושום דבר כאן לא יוצא מגדר החוקים המדויקים.

הרי האור נמצא במצב קבוע: אם אני מכניס את עצמי תחתיו, "עומד מתחת לפנס" – הוא מאיר עליי, ואם אני מתרחק, אני שוב נמצא בחושך. משמע שהכול תלוי בנו. חופש הבחירה שלנו הוא: אתם רוצים להתקדם? – תתחברו, מפני שכך אתם עומדים מתחת לאור. ואם אינכם מתחברים, אינכם נמצאים תחת השפעתו.

ובנוסף לכך, נדרשת כאן עוד כוונה אחת: אנחנו עושים זאת למען כל הנשמות, למען האנושות כולה. הרי הגענו לעידן חדש, לתקופה מיוחדת, שבה כולם צריכים להשתתף בתהליך ההתפתחות. דווקא בגלל זה כולם מרגישים את המשבר. והמטרה שלנו היא להסביר לאנושות שבעולם הגלובלי כולנו צריכים להתחבר לקבוצה אחת גדולה. נכון, אנחנו אגואיסטים, אך אם אנחנו משתדלים, גם אם איננו מצליחים, אם אנחנו רוצים זאת אפילו קצת, אז אנחנו עומדים מתחת לאור, שמשפיע עלינו ומחבר אותנו. בצורה כזאת, כל האנושות, בראשותנו, תלך לגמר התיקון.

מתוך שיעור מס' 1 בכנס הקבלה בגרמניה, 05.08.2011
ידיעות קודמות בנושא:
להקדים את הטבע
רק תגיד, מה אתה רוצה?!
אני מציע ʺלהתחבר לטובʺ!