מיעוט של 10% משנה את העולם

שאלה: האם 10% מהאוכלוסייה שאוחזים בקנאות בהשקפות זהות יכולים למשוך לצידם את שאר החברה? באיזו יעילות דעת הקהל שמעוצבת בצורה א-סינכרונית (על ידי ההתכתבויות, השמועות וההידברות ברשתות הווירטואליות), יכולה להתמודד עם התעמולה של אמצעי התקשורת, שמשדרים מידע מסונכרן ומעוצב מראש?

תשובה (על פי מחקרים שערכו צוות סוציולוגים איטלקים): ההתכתבות הווירטואלית נהנית מחסינות התחלתית טובה בפני הווירוסים התעמולתיים (המידע המסולף).

שאלה: האם הפצת המסרים "מפה לאוזן" יכולה להתמודד מול המניפולטורים באמצעי המדיה, מול המונופולים וקבוצות השליטה, מול הטלוויזיה?

תשובה (על פי מחקרים שערכו צוות סוציולוגים איטלקים): ככל שהקהל פסיבי יותר (אנשים שאינם מחזיקים בדעה עקרונית כלשהי), כך דעת הקהל מפוזרת יותר, וקיימים סיכויים רבים יותר שהשמועות ינצחו את "קופסת הזומבי" (הטלוויזיה).

שאלה: מהו הגבול שאחריו מתחילה התפשטות חסרת שליטה?

תשובה (על פי מחקרים שערכו צוות סוציולוגים איטלקים): כל עוד מספר האנשים הדוגלים ברעיון אחד לא עולה על 10%, לא נצפית שום התקדמות בהפצת הרעיונות. אך ברגע שמחסום ה-10% נשבר, הרעיון מתפשט ברשת הווירטואלית כמו אש בשדה קוצים.

כדוגמא ל"שינוי פאזה" שכזה, מביאים החוקרים את האירועים שהתרחשו לאחרונה בתוניס ובמצרים. במדינות אלה, הקונצנזוס החברתי, שבמשך זמן רב לא הראה שום תזוזות משמעותיות, השתנה ממש תוך שבוע.

ולא חשוב מאיזה מעמד חברתי התחיל להתפזר הרעיון החדש (מהאוטוריטה החברתית או מהמשתתף "מן השורה" שיש לו מערכת קשרים "שטחית"). כדי שתהיה השפעה מוצלחת על החברה, מספיק שכל משתתף עשירי ייחשב "בעל עקרונות", בלי קשר למעמדו החברתי. ואילו אם מספר "בעלי העקרונות" הוא קטן יותר, הרי ש"הדעה המיוחדת" אינה יוצאת מגבולות הסביבה הקרובה ביותר.
ידיעות קודמות בנושא:
השפעת המיעוט הרעיוני
"מים חיים" לאנושות כולה
המלחמה הגדולה על האדם הקטן