פער בין שתי מערכות

ולכן היום, לראשונה בהיסטוריה, מתגלה חכמת הקבלה. וזאת משום שהגיע הזמן שהבורא והנברא יתחברו בכוח אחד, בחיבור אחד. במילים אחרות, הגיע הזמן לתקן את המשבר, להיפטר מהצרות. לשֵם כך חייבים להכיר את המערכת שבה אנחנו נמצאים, וזה בלתי אפשרי ללא השגת הכוח העליון.

איננו רואים את האינטגרליות של המערכת הטבעית, מאחר ואנחנו עצמנו איננו אינטגרליים בפנים. אנחנו דיסקרטיים, מפורדים, כל אחד בפני עצמו. אין לי מוח אינטגרלי, אין לי מחשבה אינטגרלית, אינני יכול לקחת בחשבון את כל העולם.

אך מצד שני, אנחנו מהווים גוף אחד שלם, ולפי החוק של גוף אחד, אינני יכול לבצע פעולה אם אינני בטוח שהיא תשפיע בצורה מועילה על כל המערכות שלי. לכן איננו יכולים להצליח בשום דבר.

בעולם המודרני, כל המערכות בקריסה: החינוך, התרבות, הכלכלה, היחסים בין בני האדם, המשפחה, חינוך הילדים וכן הלאה. כל מה שיצרנו במהלך התפתחותנו, קורס. והתהליך הזה ילך ויגדל, ילך ויתגלה יותר ויותר.

זה לא ש"פישלנו" באיזשהו מקום. הרי הכול היה מתוכנן מראש. פשוט היום כל המערכות שלנו מנוגדות למערכת האינטגרלית הנכונה. עכשיו אני צריך להתחשב בכל העולם, ואילו אני, לפי הטבע שלי, אינני מתאים לזה. אז מה לעשות?

אני דואג רק לעצמי, מקסימום למשפחה שלי, לסביבה שלי, לעיר, למדינה, לעם… אבל לדאוג לכל העולם?! אפילו אם הייתי רוצה, איך אפשר ליישם את זה? אין לי שום הכנה לזה. הרי אני צריך להיות שונה מבפנים, חייבת להיות בתוכי מערכת אינטגרלית, כדי שבאופן טבעי אחשוב על העולם בכללות, כמו על עצמי.

רק אז אני אצליח, בכלכלה, בתעשייה, במסחר, בהכול. ובמקרה ההפוך, לא תהיה כל הצלחה. היום זה עדיין מתגלה במידה מועטת, אך עוד מעט התמונה תתחיל להתבהר.

בצורה כזאת, הטבע, הבורא, מחייב את האדם להרגיש את עצמו כחלק מהשלם, כנשמה פרטית, ששייכת לנשמה הכללית. אנחנו סובלים מפני שעדיין איננו מהווים חלק מהשלם, ועל ידי הייסורים האלה דוחפים כל אחד מאיתנו לחיבור עם האחרים. אך דרך הייסורים היא מאוד קשה. כפי שאנחנו יודעים, היא יכולה להביא למוות, אבל גם עד למוות יכולה להיות דרך ארוכה ומלאה בסבל.

ולכן מתגלה חכמת הקבלה, שרוצה להסביר לנו את המצב, להראות לנו את המערכת שבה אנחנו נמצאים, וללמד אותנו לשנות את עצמנו, ולהפוך מחלקים בדידים לחלקים אינטגרליים, שכל אחד מהם כולל בתוכו את כולם.

לראשונה בהיסטוריה של התפתחות האדם הוא אינו משנה יותר את הטבע מבחוץ, אינו מבצע פעולות אגואיסטיות ואינו מנצל את כל הידע שלו כדי לשנות משהו מחוץ לעצמו. השינויים החיצוניים הסתיימו. מבחוץ הכול התייצב, קפא, ולא ישתנה יותר. מעכשיו אני הוא זה שצריך להשתנות.