החכם מפתח את עצמו כמו תינוק

אם האדם אינו משתוקק להתמלא בצורה אגואיסטית, אינו מצפה שהאור יגיע וימלא אותו ללא שום הכנה, אלא מבין שהאור זאת הרגשה בתוך הרצון, אז אדם כזה נקרא חכם. הוא מבין שנתנו לו להרגיש רק התרשמות ראשונית, התרשמות לא גדולה. ואילו את כל שאר התופעות הוא ירגיש רק בתנאי שיפתח את הרצון שלו לפי ארבע דרגות. ושם, בדרגת ההתפתחות האחרונה, הוא ירגיש את עצמו משפיע, ובהתאם לכך ירגיש את החיים בהשפעה שנקראת האור העליון.

כלומר, חכם הוא מי שרואה את הנולד, את המצב החדש שנולד, ובאמצעות פעולותיו, בעזרת האור שפועל עליו, מגיע לכאלה שינוים בתוך רצונו, שמתוך הקבלה, מתוך הרצון ליהנות, הוא מגיע לרצון להשפיע ולהרגשת האהבה שהיא החיים. הרצון שלו משתנה, הוא מרגיש את עצמו קרוב יותר לפעולת ההשפעה שבהתחלה דחתה אותו. בהתחלה הוא הכריח את עצמו בכוח לפעול. ובזכות שהשקיע יגיעה, משך על עצמו את פעולת המאור, הוא מגיע לכך שהוא מתחיל לרצות השפעה.

זהו נס שהאור מבצע. הוא פועל כתגובה על מאמצינו, אפילו מבלי שיהיה רצון קודם מצידנו, ומשנה אותו. כך הרצון עובר דרך שלבי התפתחות איכותיים ועובר לרצון חדש. האדם נחשב חכם, במידה שהוא מסוגל "לראות את הנולד", כלומר, את הרצון החדש שנולד בתוכו, הצורך להשפיע – הוא משקיע מאמץ ומבין שהוא עובד מול האור, הקבוע, "הטוב והמיטיב". הוא משתמש במאור המחזיר למוטב. כך הוא עובר מצב אחר מצב, שלב אחר שלב, ומגיע לאור החיים.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם מספר "שמעתי", 18.07.2011

ידיעות קודמות בנושא:
ללמוד להרגיש את הטוב
חכמי הלב
תנו לאור לעבוד!