זרז של הרצון הרוחני

שאלה: כיצד בני אדם שאינם מרגישים שום השתוקקות לרוחניות, יכולים להגיע אליה, אם לשֵם כך בכל זאת דרוש איזה זיכרון נסתר, טעם שנשכח? לשֵם מה הם סובלים לחינם?

תשובתי: בני אדם סובלים לחינם. לכן צריך להביא להם את שיטת ההתפתחות ללא המכות. אפילו אם באדם אין גֵנים רוחניים (מידע על המצבים הקודמים שלו), הודות להתכללות ההדדית עם כולם, הוא יקבל אותם מאחרים. זה כמו שבעולם שלנו, כשאתה נח בכורסה מול הטלוויזיה עם כוס קפה, צופה בכדורגל ונדמה לך שיותר אין לך צורך בשום דבר, ואז פתאום מראים לך פרסומת כלשהי ומבטיחים לך שאתה זקוק נואשות לאיזשהו חפץ. אתה כבר שוכח מהכדורגל ומתחיל לחשוב כיצד לרכוש את המוצר הזה. הפרסומת שוללת ממך את המנוחה ומעוררת את הרצונות שלך.

איננו מבינים עד כמה אנחנו תלויים בהשפעת הסביבה. אם היא לא הייתה קיימת, היינו חיים כמו בעלי חיים בג'ונגל. הרי בהתאם לרצונות של הגוף שלנו, לא נדרש לנו דבר יותר מלבד הנחוץ לנו. כל מה שיוצא מגבולות הנחיצות, אני רוצה רק הודות להשפעת הסביבה, שלוחצת עליי ומחדירה בי שאני צריך אחד, שתיים, שלוש, ואני חייב להשיג את זה. אם כעת החברה תתחיל לומר לי בכל כלי התקשורת שהרוחניות נחוצה לי ביותר, אז חוץ מהצרכים הפשוטים של הגוף הבהמי הזה, יהיה לי צורך רק ברוחניות.

זה כל מה שאני צריך לעשות, להעמיד את עצמי תחת השפעתה של הסביבה הנכונה. ויותר אין לי צורך בדבר! אין צורך שיעוררו בי את הגֵן הרוחני, הסביבה החיצונית תעשה את כל העבודה הזאת. הגֵנים הרוחניים מתעוררים באנשים מיוחדים שפתאום מקבלים איזו זריקה מלמעלה. זוהי השגחה מיוחדת מלמעלה, ואחרים צריכים להתפתח רק בזכות הסביבה. לכן, אם לא נבנה סביבה נכונה בכל האנושות ולא נפיץ את הידע הזה בכל רחבי העולם, אז האנושות תיאלץ להתקדם רק במחיר של יסורים גדולים.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם, 24.06.2011

ידיעות קודמות בנושא:
כל אחד חשוב
לאן הובילה אותנו שרשרת התפתחות הגֵנים
הנקודה שבלבʺ היא קרש הקפיצה אל הבורא