אגו שסובל מאור של טוב

שאלה: המחשבות על רוחניות מזמינות בי עצב ויסורים, מפני שאני לא מרגיש את הבורא. מה ניתן לעשות כאן?

תשובתי: אם האדם מרגיש יסורים אמיתיים בחייו, אז הכאב הזה מסתיר ממנו את הבורא. כך זה נעשה בכוונה, כדי שלא נזיק ליחסים שלנו עם הבורא, ובכל זאת נשאר בקשר, ולא נתחיל לשׂנוא ולדחות אותו.

קיימים מצבים שונים, ובאותה המידה שהאדם מרגיש את עצמו רע, הבורא מסתתר. לכן אנחנו צריכים להשיג תמיכה וערבות הדדיים מהסביבה. במקרה כזה, אפילו בזמן צרות גדולות, הסביבה תעזור לנו להתעלות מעל ההרגשה הרעה, אל הסיבה שלה. ואני אבין שהרגשת הרע אינה נובעת מהבורא, לא מהכוח העליון, אלא מהכוח של האגואיזם העצמי שלי.

ואז אני אתחיל לחלק את ההרגשות שלי לשני חלקים : 1) רצונות שלי שאינם מתוקנים ודווקא בגלל זה כל כך רע לי בהם. 2) בורא, האור העליון שמקרין עלי טוב.

אך דווקא בגלל שהבורא מאיר לי טוב ואני הפוך אליו, אני מרגיש את הטוב כרע, כלומר הטוב שלו נהפך עבורי להופכיות שלו. לכן הבורא אינו יכול להתגלות אליי עוד יותר, כיוון שאז אני ארגיש את עצמי כל כך רע, שלא אוכל לסבול זאת.

כל עוד אנחנו נשארים מקולקלים ומרגישים את הבורא בצורה ההפוכה לו, מפני שהאגו שלנו הופך את האור לחושך, הבורא מתגלה לנו רק באותה המידה, שבה אנחנו יכולים לסבול. ובאותה המידה, עד כמה שאנחנו לא מסוגלים לסבול, הוא מסתתר.

הוא רק מגלה את עצמו במקצת, כדי לגלות לנו טיפת רע, כדי שאנחנו לא נתנתק מהשׂכל ונוכל לבדוק את התכונות שלנו. אז אני מתחיל לבדוק, מהיכן מגיע הרע, מהי סיבתו? ולבסוף אני מגיע לקבוצה, לספרים ולמורה שמסבירים לי, שאני בעצמי מזמין את הרע, עקב ההופכיות והניגודיות של הטבע שלי לבורא.

מתוך שיעור על ספרו של בעל הסולם "שמעתי", 24.06.2011

ידיעות קודמות בנושא:
"קראוהו בהיותו קרוב!"
כל עוד לא הסתיים הזמן להרהורים
ללמוד לראות טוב