קלסתרון מדויק של האגואיזם

בעל הסולם, מאמר "מתן תורה": "אולם כאן עמדו חכמי הקבלה ושאלו, למה לא בראנו מתחילה בכל אותה הרוממות הרצויה להדבק בו ית', ומה היה לו ית' לגלגל עלינו את כל המשא והטורח הזה של הבריאה והתורה והמצוות?".

הבורא לא ברא דבר מושלם. על כך נאמר: "בראתי יצר הרע". במילים אחרות, מלבד חוסר השלימות, הוא יצר רע. לשם מה? – על מנת לתקנו. על ידי מי? – על ידינו. האם יש לנו כוח לשם כך? – בכלל לא. למרות שבעזרת מאמצים, אנחנו יכולים בהדרגה להכיר את הרע ולדרוש לתקנו. בהמשך הציטוט נאמר כך: "… בראתי לו תורה תבלין". יש לנו הזדמנות לתקן את הרע שלנו, אם אנחנו מודים שהוא כזה.

במידת הכרתנו בכך, אנחנו יכולים להיעזר בתורה כבתבלין, מכיוון שיש בה המאור – כוח מיוחד, שמתקן את הרע שלנו. הכל פרוש לפניך, אומר הבורא. תכיר את הרע, תקח את המאור ותתקן את הרע בעזרתו – אז אתה תגיע לטוב. תעבור את כל השלבים הללו. בתחילה עלינו להביט על העולם ולהבין שהכול בנוי כך במכוון. זה בכלל לא עולם החלומות הנהדר והמושלם שלנו ועלינו לגלותו ולתקנו. הרי העולם הוא השתקפות התכונות שלנו.

ובכן, הבורא לא סיים את הבריאה, הוא רק בכוונה יצר רע עבורנו. הכל אקראי, הכל הרוס, הכל רע. בכל שלבי ההתקדמות שלנו בעולם אנחנו מגלים רע, וכתוצאה מכך ההתפתחות שלנו כאן צריכה להביא אותנו דווקא להכרת הרע בהיקף הדרוש. אז אין צורך לבוא בטענות, אלא להיפך, כך זה צריך להיות. צריך רק לגלות את הרע בצורה מודעת עד כמה שאפשר, להבין שהוא מכוון אותנו למצבים מתקדמים של הכרה, תיקון ומילוי. אם דרך הפריזמה הזאת האדם רואה את הטבע, את עצמו, את החברה, את העולם, אז הוא שומר על כיוון נכון. דווקא את זה עלינו להביא לאנושות: אל תצפו לשלימות בעולם. להיפך, אנחנו סוף סוף מסוגלים להכיר את הרע שבו. עכשיו הבה נראה: מהי הסיבה לרע הזה?

הבעיה שעומדת היום בפני האנושות, היא מי מעורר את הרע? אפשר בודאי לומר שהבורא יצר אותו – אך זה לא ייתן דבר. למעשה, העולם מושחת בידי האדם. איזו תכונה בדיוק גורמת נזק? – האגואיזם שלנו. אז ממה הוא מורכב? מהי מהותו? בואו נתאר אותו במדויק וברור, על מנת לגלות את הסיבה לרע.

בסופו של דבר, מדובר על הרצון לנצל אנשים אחרים וגם את הטבע הדומם, הצומח והחי, מעבר לנחוץ. אם אני, בדומה לשאר הטבע, מנצל רק את מה שנחוץ לי, אני לא גורם לאף אחד שום נזק. אך אם אני רוצה לקבל תועלת עצמית מעבר לנחוץ, זה תמיד יוצא על חשבון הזולת או על חשבון הטבע, כתוצאה מכך אני לא נמצא באיזון איתם. זה האגואיזם של העולם שלנו. אותו עלינו לרסן.

נניח, שאני אקבל מהעולם את כל הנחוץ לי בהיקף חיים נורמלי: מספר מסוים של קלוריות, ביגוד, מגורים, מכונית, עבודה, השתתפות הדדית, מערכת בריאות, פנסיה, חופשה שנתית. עדיין ניצבת השאלה מה עליי לעשות עם הרצונות שהם הרבה מעבר לנחיצות? הרי הייתי רוצה לנצל את הטבע ואת הזולת על מנת לקבל הרבה יותר מהנדרש לי בדרגת החי. מה לעשות עם הרצונות הריקים הללו? כיצד למלא את החלל שנמצא בצרכים המיידיים?

דווקא עם עליית הצרכים הללו בחברה, מתעורר חוסר האיזון, והוא הופך להרסני ביחס לעצמי ולטבע. אך עליי להתמלא איכשהו, במה אמלא את את הרצונות המופרזים הללו? כאן עלינו להבין שהרצונות הללו הם אנושיים. נניח ש"הבהמה" שלי מסופקת: יש לי בגד, מכונית, דירה, עבודה, משפחה, בריאות. חיים מסודרים. אז כל מה שיוצא מעבר לגבולות הנורמליים, המובנים אלה, כבר שייך לרצונות האגואיסטים שלי בדרגת האדם. ובהם אני רוצה לנצל את הזולת לטובתי.

גם המקובלים אומרים לי: אם דווקא בתוך הרצונות הללו אתה תסדר קשר נכון עם הזולת, אתה תגלה את הבורא, תגלה את העולם העליון, במקום דרגת החי אתה תגלה את דרגת האדם, "דומה לבורא". ואז אתה תרכוש את כל מה שיש בדרגה הזאת של הבורא. זאת הסיבה מדוע ברע שמתגלה, עלינו לראות מנוף, קרש קפיצה להתחלה חדשה ונהדרת.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם, 22.06.2011

ידיעות קודמות בנושא:
המטריצה לא מחכה
לומדים מהמכות
המגע הראשון עם שיטת התיקון