כשנחל הופך לנהר

שאלה: על מה אנחנו צריכים לשׂים דגש: על הפצה חיצונית או על הקשר הפנימי?

תשובתי: בראש ובראשונה, הפצה לרוחב, כדי שכמה שיותר אנשים ידעו על כך שניתן להתגבר על המשבר, שלמעשה זה לא משבר. בדיוק כפי שעבור רבי שמעון הנפילה לפני העלייה המכרעת הפכה בעצם למצב רצוי ונפלא.

המשבר נועד לטובתנו ולרווחתנו. על ידי שימוש נכון בו, אנחנו נגיע אל המצב המושלם בצורה קלה, חופשית ופשוטה.

לא מזמן שאלו אותי: במה אפשר להחליף עבור האדם את ההשתוקקות למשהו גדול יותר, מה נחוץ לו לחיים נורמאליים?". ואת זה, בעיקר אנחנו צריכים להסביר לאנשים.

המשבר הוא באמת לטובתנו. אנחנו בכל מקרה מגיעים למצב של איזון בינינו, איזון עם הטבע. אין לנו לאן לברוח מזה: או שהמטריצה שלו, בכך שהיא מתקרבת אלינו, תחתוך אותנו בכוח לחלקים ותחבר מחדש ל"בליל" אחד, ל"בצק" כללי, או שאנחנו בעצמנו לפי רצוננו נלך לקראת זה כדי לשנות את עצמנו ולהתחבר. ההבדל הוא גדול מאוד.

אם אנחנו מבינים נכון את התנועה הזאת, אז כמובן שהמשבר הוא לטובתנו. את החיים הטראגיים שמאיימים עלינו ועל ילדינו, אנחנו יכולים להפוך לעלייה נפלאה. ואת זה צריך להסביר לכמה שיותר אנשים.

עד כה חכמת הקבלה הופצה בנחל צר ממורה לתלמיד, היו מספיקים כמה אנשים וידע גבוה כדי להעבירו בצורה מקסימאלית, בצורה מדויקת וברורה. אולם עתה הנחל הפך לזרם רחב שבו נכללת כל האנושות. מתקרב משבר גלובאלי ואינטגראלי, וכבר לא מדובר על גובה ההוראה, לא על דקויות, אלא על רוחב ונגישות.

למטרות האלה בעל הסולם כתב מאמרים כמו "מתן תורה", "ערבות", "חרות", שמהווים ידיעות התחלתיות, שנכתבו בצורה נכונה ומופנים לקהל כמה שיותר רחב.

בזמננו הכוח הכללי של התיקון מסתכם דווקא במסה הגדולה, בהמונים. הודות לנו הם מבינים במה העניין, אנחנו מקלים על החיים שלהם באהבה אליהם, והם בתגובה ידַחפו קדימה, ואנחנו איתם. בקשר לזה נאמר, שעמֵי העולם נושׂאים על כתפיהם את בני ישראל אל מקדשו של הבורא, כלומר מעלים. דווקא הודות לזה שאנחנו מעבירים להם את השיטה, הם מעלים אותנו.

מתוך שיעור במוסקבה על מאמר מהספר שמעתי, 14.06.2011

ידיעות קודמות בנושא:
לצאת מהמשבר בחמישה שלבים
מטריצה: אין זמן לעצמך
לצרף את כל חלקי הבריאה למערכת אחת