הצעה, שלא כדאי לסרב לה

כנס הקבלה העולמי במוסקבה, שיעור מס' 5

הטבע באופן אינסטינקטיבי, מחייב, נוקשה, אוטומטי, מחזיק את מערכת ההדדיות, הקשר ההדדי, התמיכה, ההרמוניה, הגלובאליות והאינטגראליות, ובאופן כזה מספק חיים. לכן אנחנו אומרים, שהכוח העליון, זהו כוח האהבה.

אך לטבע הדומם, הצומח והחי קיימת עוד תוספת "קטנה", האדם, החברה האנושית, שאינה כפופה לחוק הזה. היא נבראה כך בכוונה, כדי להתפתח באופן חופשי, תחת הלחץ של האגואיזם שלה.

תארו לעצמכם מערכת ענקית, שבה חלק אחד, שהוא המפותח ביותר, היעיל ביותר, העדין ביותר, אינו עובד בתאום מלא, בהרמוניה עם כל שאר המערכת. והנה, בהדרגה, כל המערכת הזאת מגיע לחוסר איזון מלא.

בדיוק את זה אנחנו מתחילים עכשיו להרגיש. החברה האנושית, מהווה גידול סרטני שבולע את כל השאר, מפר את כל ההרמוניה וכמובן מזמין יחד עם זאת על עצמו קשר הפוך תואם.

אז כיצד אנחנו יכולים להגיע להרמוניה? הרי אחרת אנחנו נשמיד בסופו של דבר את כל האורגניזם. זה כבר הופך להיות ברור ומובן. לא צריך להיות נביא כדי לראות, לאן כל העסק הזה מוביל.

על זה מדברת חכמת הקבלה. באיזה אופן אנחנו צריכים לתקן את עצמנו, על ידי זה שלומדים את חוקי הטבע הכללי. לא צריך להיכנס למיסטיקה, לא צריך לעסוק בתופעות אסטרולוגיות, אלא פשוט צריכים ללמוד את החוקים של המערכות הסגורות, הגלובאליות והאינטגראליות, שנקראות גם כן אנאלוגיות. הן ידועות לנו מהטכנולוגיה. קיים חומר מדעי רב, שמעוצב בצורה מתמטית מדוייקת, על נושא האופן בו מערכות סגורות מחזיקות את האיזון הפנימי שלהן.

עלינו ללמוד את עצמנו, ככאלה שלא תואמים למערכת הזאת בפעולות שלנו, ברצונות שלנו, במחשבות שלנו. ואם אנחנו באמת רוצים להשׂיג איזה שהוא קיום מינימאלי, אפילו ברמת העולם שלנו (אני כבר לא מדבר, על מה שאנחנו מגלים בנוסף, כשנכנסים להרמוניה עם הטבע), במקרה כזה אנחנו מביאים את עצמנו להרמוניה משותפת כללית.

היום היא אולי נראית לנו בחלקה כלא הכרחית, כלא נעימה, אך בכל אופן הטבע כבר לוחץ, מאלץ ודורש מאיתנו מאמצים פנימיים, פעולות כוחניות פנימיות לשינוי של עצמנו. הרי לִשְרוֹת בהרמוניה עם כל הטבע הסובב, זה אומר להחשיב אותו ולא סתם להשתמש בו ולרוקן אותו.

כיצד ובמה אנחנו יכולים לשנות את עצמנו? על זה חכמת הקבלה מדברת בחלק שנקרא "ערבות".

ערבות, זו המחויבות ההדדית של כולנו (לא רק ביחס כלפי עצמנו בלבד, אל בכלל של כל הטבע): להשיג הבנה הדדית מלאה לחלוטין, איזון כללי. במונחים של חכמת הקבלה זה, מלכות דאין סוף, במילים אחרות, תכונת השפעה ואהבה הדדית כללית.

"תכונת האהבה", זה אומר, שאני לוקח בחשבון את הצרכים של האחר כשלי עצמי. דווקא כך פועלים הדדית כל חלקי הגוף שלנו ברמה הביולוגית. והטבע מאלץ אותנו להגיע לזה באכסניה הסוציאלית שלנו, בדרך של איחוד ציבורי כולל בינינו. כמו כן הטבע יכול לאלץ אותנו לזה על ידי יסורים, אך אם אנחנו נתקדם בצורה הכרתית בכיוון הזה, אז נתקן את עצמנו במהירות, בנוחות ובקלות. ואת זה מציעה לנו חכמת הקבלה.

מתוך שיעור מס' 5 בכנס במוסקבה, 11.06.2011

ידיעות קודמות בנושא:
הנחיצות לאיחוד הבשילה
מתוקן = מאוחד
מה הטבע דורש מאיתנו?