על הגבול של אור וכלי

שאלה: ב"פתיחה לחכמת הקבלה" בעל הסולם כותב, "כלול הרצון לקבל, בהכרח תכף, במחשבת הבריאה, בכל ריבוי ערכים שבו". מה זה בא להראות?

תשובתי: זה מראה, שאין שום דבר חדש, אלא יש רק גילוי, התגלות של הקיים. כל הצורות מלכתחילה נמצאות בתוך הרצון, כל האורות כבר נוכחים בתוך האור.

אז מה כאן חדש? מה שיוולד ביניהם, האדם. הוא יופיע על הגבול, בכך שירצה להתוות קשר נכון בין האורות והכלים.

ועד אז חשוב לו שהם יהיו נבדלים, שההסתרה תשרה על אלה ועל אלה. הוא בעצמו יחבר ביניהם בכל מדרגה: קצת רצון, קצת אור, וכך שוב ושוב. דווקא האדם קובע, באיזו צורה הם מתאחדים, כך שהברית ביניהם תשרת להשפעה.

אני לוקח רצון, כמה שאפשר, ואור כמה שדרוש לתיקון, ועל ידי המאמצים שלי יוצר כזה שילוב ביניהם, כדי שהם יספקו קבלה על מנת להשפיע. והצורה הזאת היא שתהפוך לצורת אדם הכלול מכלי ואור, משתי התחלות: "יש מיש" ו"יש מאין". כך האדם בעצמו מעצב את עצמו.

והנה יוצא, שריבוי אורות וכלים נקבע מלכתחילה, אך הקשר הנכון שלהם, צורת האדם, לא נקבעה מראש. כל פעם אנחנו צריכים להשלים את הצורה הזאת ולדרוש את יישׂומה.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "פתיחה לחכמת הקבלה", 24.05.2011

ידיעות קודמות בנושא:
רצון רב פנים
האגואיזם על הסף? סוף סוף!
החישוב שעושה ממני אדם