חוק ערבות פשוט

כדי לזרז את ההתפתחות שלנו, מעמידים לפנינו כל מיני מכשולים אפשריים, דוחים אותנו ומבלבלים אותנו כך, שאנחנו חושבים שאנחנו לא חייבים להשקיע מאמצים ויכולים פשוט להמתין עד שמשהו ישתנה בעצמו. או שאני מתחיל לחשוב, שכבר השקעתי מספיק מאמצים, לא מצאתי את הגילוי הרוחני, אז יכול להיות שהבורא עזב אותי, או שאולי זה לא מגיע לי עכשיו ועלי לחכות לאיזו הזדמנות אחרת, אולי בגלגול הבא? האדם מוצא כל מיני הצדקות, העיקר להוריד מעצמו את החובה להשקיע מאמצים.

אולם נאמר: "חוק נתן ולא יעבור". האור העליון נמצא במנוחה מוחלטת ואנחנו נמצאים בתוכו. ורק בזכות המאמצים שלי ניתן לפתח את הרצונות שלי. במידת המאמצים תלויה מידת תיקון הרצון, וזה אומר, גם האור המתגלה בו. זה חוק פשוט.

אסור לשכוח זאת וצריך כל הזמן לזכור. שהעיקרון הזה יהיה ממש חי בתוך הקבוצה ולא ישאיר שום מקום לוויכוחים ספיקות, או חיכוכים ושאלות כמו "למה אני לא מקבל שום דבר? איפה השׂכר עבור עבודתי, איפה הגילוי, איפה התגמול הרצוי?".

אתה שואל, איפה כל זה ? – הינה זה, ישר לפניך, קח! ואם אינך רואה אותו עדיין, ולא יכול לקחת, זה סימן שאתה עדיין לא מוכן. אז תמשיך להשקיע מאמצים, מה אפשר לעשות אם אינך יכול להבחין במה שנמצא לידך.

לכן לא כדאי לחשוב שאפשר להשׂיג רוחניות בעזרת כל מיני אמצעי קסמים מיוחדים, שנשמרים בסוד. שום דבר לא יעזור, חוץ מעבודה. חוסר הרגישות שלנו, זה מה שמסתיר את הבורא והאור העליון מאיתנו. ורגישות ניתן להשׂיג ולהעלות רק בדרך של עליות וירידות, רק בזכות המאמצים, החיפושׂים.

כמו כן חל איסור על שמיעת דיבורים על אכזבתו או עייפותו של מישהו. מספרים, שפעם בשיעור של בעל הסולם מישהו נאנח בכבדות, ובעל הסולם מאוד התרגז עליו ואמר, שהוא לא רוצה לשמוע יותר אף פעם דבר כזה. אדם יכול להתעייף פיזית, אך לא יכולה להיות עייפות בעבודה הרוחנית, במאמצים הפנימיים! אסור להרשות שמצב רוח כזה ייראה כלפי חוץ.

מובן, שאדם יכול לעבור כל מיני מצבים כי אין הוא בעל הבית עליהם. אך אסור לו להראות את זה לסובבים אותו, אלא להיפך, כמה שלא ירגיש את עצמו בכבדות, הוא תמיד צריך להיראות בהתפעלות מלאה ומוכן להשקיע מאמצים בהכל. כזאת היא דרישתה של הערבות ההדדית שלנו.

מתוך שיעור על מכתבו של בעל הסולם, 18.05.2011

ידיעות קודמות בנושא:
הפרס הצודק ביותר
תבדוק שאתה לא מבזבז מאמצים לשווא
כאבן חסרת רגישות באוקיינוס של טוב