קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: בעולם הגשמי אין לנו שום שליטה על הרצונות שלנו. בהשפעה ונתינה הרצונות הם הרבה יותר גדולים, אז כיצד נוכל להסתדר איתם?
תשובתי: בהשפעה, אני עומד ממש לפני הזולת. כשאני מצטרף אליו, אני בעצמי קובע את המידה, העוצמה והאופי של הרצון, שממנו אני מעצב את הכלי של הנשמה. אני קובע הכל. אולם נשאלת השאלה מיהו ה"אני" שקובע? יש לך אופי ותכונות מסוימות שמרכיבות את האישיות שלך, אלה דברים שהם לא תלויים בך. אתה גלגל שיניים, ויכול לתפקד במערכת הכללית רק כגלגל שיניים. על כך אין וויכוח. אולם אתה הוא שקובע ומחליט בעצמך, כיצד לכונן את הקשר עם אחרים, כיצד לפעול במנגנון הכללי וכיצד לגלותו מולך.
למעשה, בכך שאתה מתחבר עם האחרים, אתה רוכש את כל ה"מכונה" הזאת. כי אם אתה תעצור אז כל המנגנון יעצור. אתה רוצה לדומם את המנוע? – בבקשה, אתה יכול. והנה יוצא, שבכך שאתה מתחיל לנוע, אתה מרגיש את כל המציאות ורואה, עם איזה חלק שלה, עם איזו פאה אתה יכול להתחבר. ואף על פי שאתה בסך הכל גלגל קטנטן, אתה רוכש את הרצונות של כולם, את כל המערכת במלואה, מאחר ובך תלויה כל המכונה הענקית הזאת. אתה גלגל שיניים קטנטן, שהופך לחלוטין דומה לבורא. מפני שבך תלויה כל המערכת.
מערכת אינטגראלית היא בעלת תכונה מופלאה ומדהימה מבחינתנו: כל אחד חשוב בה, כמו שלם. זה נוגע גם לאלה שהנקודה שבלב עדיין לא התעוררה בהם. אדם כזה יכול להגיע ברגע האחרון ולעמוד על מקומו כדי לסתום חור קטנטן במכונה, ובלעדיו המכונה לא תעבוד בצורה הנדרשת, ובסופו של דבר הוא יקבל את השׂכר הכללי.
אז למה הוא הגיע אחרון? מפני שהיה מקולקל יותר מכולם. רק כשהאחרים תיקנו את עצמם, הגיע תורו לתרום את החלק שלו.
יכול להיות שאנחנו נוטים להתייחס בזלזול ל"אנשים ברחוב". אך דווקא הם אלה שיעשו את העבודה הגדולה ביותר. בעל הסולם מסביר לנו את זה בהקדמה לספר הזוהר: אבותינו עשו הרבה, אך דווקא אנחנו, האלמנטים התחתונים של המבנה הכללי, נושׂאים אורות לכלים שלהם.
