כיצד לשוט במפרשים פרושים כנגד הרוח

אנחנו תמיד הולכים בדרך כה "מפותלת": משתוקקים להשפעה ואיחוד ונזרקים אחורה, מגלים עד כמה אנחנו לא תואמים להשפעה ולאיחוד. לאחר מכן, למרות הכל, אנחנו מתגברים על המצב הזה ועל הכרת הרע, מתעלים מעל ההרגשה הרעה שלנו ומתקדמים קדימה.

פועל כאן התנאי: "הכל חוץ מצא!" כשאני מרגיש דחייה בשכל ובלב וחושב: "לא כדאי להמשיך, זה לא בשבילי. אין כאן כלום וצריך לחזור הביתה!", אני עומד פשוט על קצה התהום, ואז צריך להתגבר על הספקות באמונה למעלה מהדעת ולהמשיך ללכת קדימה!

לכן כתוב, "כיתרון האור מתוך החושך", כלומר ממצב החושך, חוסר ההבנה, הריקנות בלב.

כך אנחנו מתקדמים: אנחנו משתוקקים קדימה, ואז מקבלים דחיפה אחורה והיא מורגשת הרבה יותר מאשר ההתקדמות. כלומר אני כאילו עושה צעד קדימה, ושני צעדים אחורה, ולאחר מכן אני צריך לדלג על שני הצעדים האלו ולחזור קדימה, אם כך, עשיתי צעד אחד למעלה!

הרי כשדחו אותי, התגלו בי רצונות חדשים, אגו חדש, חשוך ואכזרי עוד יותר ואני צריך להתגבר עליו, להתעלות מעליו ולהתחבר עם הקבוצה בעוצמה גדולה יותר מקודם לכן.

עכשיו אני צריך שוב להתקדם בשני צעדים, לקבל שוב אגו נוסף שיזרוק אותי בשני צעדים אחורה, להתגבר עליו, ולהתעלות מעליו מעלה מעלה. כלומר את כל הכוחות הדוחפים אותי אחורה אני הופך לעזר להתקדמות שלי.

כך אני עולה להר, שעליו עומד היכל המלך. ככל שאני עולה רחוק יותר, כך זורקים אותי חזק יותר ואני מטפס בחזרה ביתר נחישות ועולה גבוה יותר ויותר. המצבים נעשים גרועים יותר ויותר. כמו שנאמר על רבי שמעון, מחבר ספר הזוהר, שלפני שעלה למצב הגבוה המתוקן הסופי ביותר, נפל נמוך כל כך שהרגיש את עצמו כמוכר פשוט בשוק. כלומר, ככל שאני עולה יותר, כך הירידות שלי עמוקות יותר, אני מרגיש שאני בכלל לא שייך לדרך הזאת ולמרות הכל אני הולך קדימה.

כיצד אני יכול להרגיש את מתיקות הדבקות, אם לא הרגשתי את מרירות הפירוד והשנאה? אם לא חוויתי רעב ותיאבון, כיצד אני יכול להרגיש את טעם האוכל? הרי הטעם נולד מתוך עמקות הרצון, הרעב, ההשתוקקות. אם אין לי שום דבר כזה, כיצד אני יכול להרגיש משהו?

לכן מכריחים אותי להשתוקק לרוחניות, לחלום עליה ולרוץ אחריה… למרות שכל הרצון הזה שלי הוא לא אמיתי ואני רץ למקום הלא נכון ומתחבר בצורה לא נכונה, לא חשוב! וכשאני נזרק אחורה, זה אמיתי! דווקא הירידה שלי היא אמיתית.

קדימה, אני מתקדם בכוחות עצמי. אך כשזורקים אותי אחורה, את זה עושה האור. כלומר דווקא הדחייה הזאת היא הכלי הרוחני האמיתי שלי. ואני שוב מתקדם בכוחות עצמי קדימה והאור דוחה אותי בחזרה. דווקא הירידות האלו מולידות בי רצון רוחני אמיתי, את השנאה האמיתית, את הדחייה האמיתית, את החיסרון האמיתי. ועד שאני פועל בכוחות שלי זה פשוט משחק, כמו שכתוב: "עשה כל מה שבכוחך!".

כלומר מהירידות אני דווקא לומד את הצורה האמיתית של ההשפעה וההתקדמות. פרעה מלמד אותי להבין את הבורא. ואי אפשר להרגיש תענוג וטעם מהחיבור אם קודם לכן לא היו ריב, דחייה, שנאה.

מתוך שיעור על מאמר מהספר "שמעתי", 11.5.2011

ידיעות קודמות בנושא:
מהיכן מתחיל הסולם הרוחני
השכר עבור עבודתי
אל האיחוד, דרך המדבר