כמו התלמיד, כך גם המורה שלו

מתוך איגרת של בעל הסולם: "תלמיד שגלה, מגלין רבו עמו". איך אפשרי הדבר שישלטו קטרוגים בתורה ועבודה של התלמיד, עד כדי גירושו מלהסתפח בנחלת ה', וזאת אחר שהוא דבוק ברב אמיתי? וע"ז תירצו, כי בעת ירידת התלמיד, ידמה לו כמו שהרב גם הוא ירד ח"ו, עמו, וכיון שכן, הרי באמת כן, כלומר, שלא יוכל ליהנות מרבו, אלא לפי מה שמשער בלבו, וא"כ אין לו אלא רב שפול וירוד. בו במידה שמדד אותו ועל כן גולין את רבו עמו.

תחילת גלות מצרים והשעבוד מתחיל מהכתוב: "ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף", פירוש, שנתגלה שליטה חדשה במוחם של כל אחד ואחד, שליטה חדשה מקרוב, כי נפלו ממדרגתם הקדומה וכנ"ל "ותלמיד שגלה מגלין רבו עמו", וממילא לא ידעו את יוסף (את הצדיק), כלומר שלא השיגו אותו אלא כפי ששיערו בליבם. ולכן ציירו בלבם תמונת יוסף כמוהם עצמם, ומכיוון שכן "לא ידעו את יוסף" והתחיל השעבוד, שאם לא כן, ודאי היה הצדיק מגן עליהם, ולא היה מצויר להם כלל בחינת גלות ושעבוד".

לא מדובר על אירועים היסטוריים, אלא על האדם שעובר וחווה עכשיו את "ההיסטוריה הרוחנית" שלו. באותו רגע שבו הוא מתחיל לחפשׂ את משמעות החיים, מביאים אותו למקום שבו הוא יכול לגדול רוחנית ולהשיג את מטרת החיים, לגלות את סודם. כלומר, הוא מוצא קבוצת מקובלים ומורה.

ואחר כך הכול תלוי במידה שבה הוא מעריך את מה שקיבל: הקבוצה, הספרים והמורה. ו"שעבוד מצרים" שלו, הגלות שלו, גילוי האגו שלו, מתחילים מזה שהוא מזלזל במורה שלו.

הרי המורה הוא מי שמראה לו את הדרך, אין אחרת. אדם שנמצא בעולם הזה אף פעם אינו יכול להשיג את האמת שמסתתרת מאיתנו. אין שום אפשרות להגיע אליה באופן עצמאי. כל הנשמות מסודרות בשרשרת: לג"ע של התחתון יורד אח"פ של העליון, ורק אם נאחז בו, נוכל להתקדם.

לכן גלות מצרים מתחילה מזה שהאדם מזלזל במורה שלו, וזוהי התפתחות טבעית שאותה הוא חייב לעבור. בהתחלה הוא אינו מרגיש שזה קורה ושהוא סוטה מהדרך. נדמה לו שהוא בסדר גמור: מתקדם, מבין יותר ומרגיש יותר, יכול לקבל החלטות ולשפוט בעצמו, לדעת אלו צעדים הוא עובר.

כלומר, הוא שופט הכול בצורה "מפוקחת" ו"חכמה", ושוכח שכל זה טוב ונכון רק ביחס לאגו האישי שלו ולא ביחס ל"מורה, ספרים, קבוצה", שאיתם תמיד צריך ללכת "באמונה למעלה מהדעת".

נאמר, שהם הפסיקו להרגיש את יוסף (את הצדיק שבתוכם), כלומר, האדם מפסיק להרגיש את הנקודה שלו, שקישרה אותו באופן כלשהו עם ההתקדמות, עם הדרך הרוחנית, עם ההשפעה. הוא מתנתק לגמרי מההתקדמות הרוחנית. הרי אין לו על מה להישען יותר. נעלם המורה שמורה לו את הדרך.

נדמה לאדם שהוא ממשיך להתפתח, אולם ההתפתחות שלו רק מכניסה אותו עמוק יותר לתוך העבדות, שאותה הוא יצטרך להכיר אחר כך. אין מה לעשות, אלה שלבים הכרחיים, שחייבים לעבור אותם.

מתוך שיעור על איגרת של בעל הסולם, 20.04.2011

ידיעות קודמות בנושא:
מה זה אמונה למטה מהדעת
לעלות בעזרת פרעה
להגדיל את חשיבות הסביבה