קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: מדוע בליל פסח צריך לקרוא את "ההגדה של פסח" ולא קטעים מתוך התנ"ך, כמו בשאר החגים?
תשובתי: בכל חג המקובלים מהעבר קבעו לנו סדר מסוים. אם האדם רוצה לממש בתוך עצמו מצב רוחני מיוחד, מדרגה רוחנית מיוחדת, אפילו רק כהעתקה מהרוחניות, ההנהגות הללו של המורים–המקובלים אומרות לו מה לעשות בכל מצב.
השורש הרוחני נגע בענף הגשמי בקבוצת המקובלים שיצאו מבבל העתיקה. הם מימשו בפעולותיהם הרוחניות את כל המנהגים הארציים, מלבד הגאולה האחרונה. הם ביצעו את הפעולות בעולם הגשמי יחד עם הפעולות בעולם הרוחני.
האדם שחט את הבהמה ויחד עם זה "הרג" את הרצון לקבל שלו. הוא טיגן את הבהמה על המזבח ויחד עם זה תיקן את הרצון האגואיסטי שלו. לאחר מכן הוא אכל את הבשר של הבהמה הזאת וקיבל בכוונה להשפיע ברצון לקבל שלו בעביות ג'.
הם קיימו את כל המנהגים בגשמיות ויחד עם זה ביצעו פעולות (מצוות) עם האורות המקיפים והפנימיים והרצונות ברוחניות.
חג יציאת מצרים, היציאה מהרצון לקבל לרצון להשפיע, הוא מנהג שבו אנחנו צריכים לקיים פעולות חיצוניות מסוימות כרמז ליציאה מהאגו לאהבה, מהדחייה והשנאה בינינו – לקשר ולאיחוד.
לכן כשאנחנו קוראים את "ההגדה של פסח", אנחנו עוברים על כל הפעולות שמשקפות את הפעולות הרוחניות, שבעזרתן אתה יוצא ממצרים: "קדש" (ברכה), "ורחץ" (נטילת ידיים), "כרפס" (טבילת ירק במים מלוחים), "יחץ" (שבירת מצה), "מגיד" (סיפור יציאת מצרים) וכן הלאה.
אם אנחנו מקיימים את כל סדר הפעולות האלו בלילה של פסח (פסח מלשון "לפסוח", לדלג) – אנחנו מדלגים מעל המצב הנוכחי שלנו ויוצאים לדרגה החדשה, לדרגה הרוחנית הראשונה.
מה גם שהסדר הזה אינו תואם לסדר שלבי ההתפתחות הרגיל: "עיבור", "יניקה", "מוחין", שאנחנו לומדים בחלק י"ב של תלמוד עשר הספירות: ג' ימי קליטת הזרע, ארבעים יום יצירת הוולד, תשעה חודשי התפתחות העובר, הפיכתו עם הראש למטה, צירי הלידה והלידה, הדם שעולה מהרחם לחזה וההופך לחלב, שנתיים יניקה, והשלבים הבאים אחרי זה עד למצב הגדלות – שלוש שנים, שש שנים, תשע שנים, י"ג שנה, עשרים שנה ושבעים שנה.
אך היציאה ממצרים היא לא רגילה, לא לפי סדר ההתפתחות. מגיע אליך אור של מצב הגדלות עד האור של מצב הקטנות. בהתחלה אתה יוצא לעולם החדש בעזרת האורות הגדולים, ולאחר מכן אתה מתחיל להתפתח בו.
איננו מבינים את המהות של המושג "לידה", אפילו בעולם שלנו. פשוט התרגלנו לתפוס את זה כתהליך טבעי: העובר התפתח בתוך גוף חי ועכשיו הוא ממשיך לגדול מחוץ לו. אפילו לא מתעוררת אצלנו השאלה: מדוע אותם שלושה קילו בשר שהיו בתוך האם יוצאים החוצה? מדוע העובר הזה יוצא בשלמותו? הרי במדרגה הבאה הוא היה צריך להתחיל להתפתח גם מאיזושהי טיפה ולגדול ממנה. הוא סיים להתפתח בדרגה הקודמת עד שלושה קילו, ועכשיו אותם שלושה קילו היו צריכים להפוך לטיפה במדרגה הבאה… היכן רואים שכל הרצון (הכלי) שרכשת בדרגה הקודמת, עם כל המילוי שלו עובר למדרגה הבאה בשלמותו כפי שהוא? כיצד זה אפשרי?
אם סיימתי את ההתפתחות בדרגת נרנח"י דנפש, אני מגיע לדרגת נפש דרוח. אבל כאן אני לא מגיע לדרגת נפש דרוח, אלא עם כל שלושה קילו הבשר שלי אני יוצא מהאם החוצה וממשיך לגדול. ובעיקרון הייתי אמור להתחיל להתפתח בחוץ מתא אחד, מטיפת זרע – כפי שהתחלתי בתוך האם, רק בדרגה הבאה…
כל זה שוב מדגיש את הסדר המיוחד והלא-רגיל של פסח, של היציאה ממצרים שהופכת לאפשרית רק בזכות כך שהאורות של הגדלות מגיעים לאורות הקטנות ובזכות זה אנחנו עושים קפיצה.
מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "וזאת ליהודה", 18.04.2011
ידיעות קודמות בנושא:
סדר לידת הנשמה העולמית
נגלה את הרצון שלנו לצאת מה"מצרים" שלנו!
משימה אפשרית
