רצוי ומצוי

יצאנו לשלב חדש, שבו אנחנו מתחילים להבין, שאנשים בודדים פשוט לא קיימים, שכל האנושות היא ישות אחת שלמה. באיחוד הזה נכלל גם הטבע הדומם, הצומח והחי, ורק בתוכו אנחנו תופסים את המציאות.

אנחנו מתקרבים לתפיסת עולם כזאת, וצריך רק להחזיק את ההבזקים שלה ולהשתדל כל הזמן להסתכל על העולם דרך הפריזמה הזאת. סובבים אותנו סוגים שונים של אנשים ופעולות, חלקי המציאות נראים לנו מפורדים ובלתי-תלויים זה בזה, ואילו אנחנו צריכים לאחד אותם. זאת העבודה שלנו, והיא דורשת מאמצים רבים. ומעבר לכך, עלינו לחפש את המקום שלנו במציאות הזאת, לדאוג לעצמנו, ושוב לחזור לאיחוד…

זה לא טוב אם האדם אינו מסתכל על כל זה כעל "שקופית" אחת גמורה. במקרה כזה, הוא ללא ספק טועה. קודם כל, צריך לראות את המצב כמה שיותר מתוקן, ורק לאחר מכן, להביט דרך הפריזמה הזאת על כל התמונה, על המציאות שנפרשת לפניך בהרגשות. כך אתה יוצר שני מסכים, שתי תמונות: רצוי ומצוי.

התמונה הראשונה היא השלמות האחידה והכוללת, שאותה אתה מתאר לעצמך. והתמונה השנייה היא חוסר השלמות, שניצבת ברגשות ובחושים שלך. הרי אינך רואה את העולם בצורה אחת, ואחרים בצורה אחרת. בין שתי התמונות הללו טמונים הייסורים שלך, שמובילים לתפילה הבאה לתיקון.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם, 14.04.2011

ידיעות קודמות בנושא:
תפיסת המציאות: תיקון טעות
דרך שכבות הערפל
הזמנה אל מעבר למחסום