קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: מה המשמעות של הציווי "זכור את היום הזה, אשר יצאתם ממצרים" בעבודתו הפנימית של האדם?
תשובתי: כתוב בזוהר (פרשת "בא", אות קכ"א): "וחמישים פעם נזכרה יציאת מצרים בתורה". חוץ מזה נאמר, שכל יום חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, מאחר וכל העבודה שלנו מתבצעת ביחס למצרים.
העבודה הרוחנית של האדם בתיקון הטבע האגואיסטי שלו מתחילה ממצב שנקרא "אברהם", תחילתה של תכונת ההשפעה. אך כיצד אפשר לפתח את התכונה הזאת? – לכן מופיעה בתוך האדם שאלתו של אברהם אל הבורא, "במה אדע כי אירשנה" (פרשת לך לך), כלומר, איך הצאצאים שלי (המצבים הבאים שלי) ירכשו את הארץ הגדולה? איך אני אוכל לפתח בתוכי רצון ענק של השפעה ואהבה כדי לקבל ממך את כל האור שלך?
על השאלה הזאת באה התשובה (של הבורא לאברהם): "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם", כלומר, תדע שזרעך יהיה גר בגלות 400 שנה. 400 שנה אלה כל 4 הדרגות של האגואיזם. כלומר, הבורא אומר לאדם, שהוא ישקע לגמרי בתוך האגואיזם וירכוש באופן כזה רצון ששווה לאור אין-סוף.
בהתחלה אתה מתכלל מהרצון הזה לבלוע הכול, ואחר כך תגלה שהוא רע ותרצה לצאת ממנו. וכשתצא ממנו, אתה תתחיל לתקן אותו מאגואיזם להשפעה. וזה נקרא לעזוב את מצרים ולעבור לארץ הקדושה.
וכך, על ידי התיקון ההדרגתי של האגואיזם שנרכש, עולים ב-125 מדרגות עד לגמר התיקון. אם כך, כל הדרך הרוחנית שלנו מתחלקת לשלושה שלבים:
- מהנקודה ההתחלתית (אברהם, ההשתוקקות לגילוי הבורא) לכניסה למצרים.
- במצרים – התפתחות ההשתוקקות לבורא, שמביאה להתפתחות האגואיזם, הכרת האגו כרע ויציאה ממנו.
- תיקון הרצון האגואיסטי הזה, עד לתיקונו הסופי והמלא.
הכול סובב סביב "מצרים". חלק מהדרך שלנו היא "לפני מצרים" וחלק מהדרך היא "אחרי יציאת מצרים". מצרים היא הנקודה המרכזית. לכן כל יום אדם חייב להרגיש בתוכו, שהוא יוצא ממצרים, כלומר כל יום הוא לוקח חלק של הרצון האגואיסטי, מתקן אותו ומקבל לתוכו אור חדש, וזה נקרא "יום חדש". וכך זה נמשך בכל המדרגות.
מתוך שיעור על ספר הזוהר, 12.04.2011
ידיעות קודמות בנושא:
מצרים, זה בינינו
הגלות היא ההכנה לגילוי
תכוונו את עצמכם לגל של הבורא
