אין זמן למלנכוליה!

הסתיים הכנס באמריקה, וכבר עכשיו צריך להתחיל להתכונן לכנס הבא, שיתקיים בקיץ במוסקבה. אין לנו זמן לשקוע בדיכאון ואחר כך להרהר ולחשוב כיצד לצאת מהירידה. אין לנו זכות לזה.

נניח שהצטננתי, אך יש לי בבית תינוק קטן, שגם הוא חלה. אז על מה אני אחשוב, על המחלה שלי או על המחלה שלו? מובן שאשקיע את כל כוחותיי כדי לרפא אותו.

וכאן זה אותו הדבר! ניצבת לפניי עכשיו בעיה רצינית יותר, ולכן, כיצד אנחנו יכולים להרשות לעצמנו דיכאון ודכדוך? אין לזה זמן, נשארו בסך הכול חודשיים להכנה! ואחר כך הזמן יידחס עוד יותר, ואנחנו צריכים כבר עכשיו להכין את עצמנו לזה. נקודה!

ואתם מסבירים לי שאתם נמצאים היום באיזושהי מלנכוליה, כמו בערפל. על מה אתם מדברים?! אין אפילו רגע אחד פנוי כדי להתבטל. מייד לאחר הכנס, אני התחלתי לחשוב על הכנס הבא, עוד בדרך מניו-יורק לטורונטו.

העבודה שלנו פשוטה: לחזק את הקשר בינינו, עד שהמילוי הפנימי שלו, ההשפעה ההדדית זה לזה, תהפוך להיות זהה להשפעה לבורא, דומה לה לחלוטין ושווה לה בגודלה ובאיכותה.

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש "הקדמה לפתיחה לחכמת הקבלה", 08.04.2011

ידיעות קודמות בנושא:
המקום שאינו קיים על המפה
הכנס הוא מאיץ ההתקדמות העוצמתי ביותר
כנס = תאוצה