אושר של חתולים

בעל הסולם, "מאמר החירות": "ומתוך זה, מתחייבים הרבים בזהירות יתרה, לשמור בעיניים פקוחות על כל הדעות של היחידים, שלא יתבטלו מהעולם, כי עליהם לדעת בבטחה, בוודאות מוחלטת, אשר הדעות היותר מפותחות והיותר אמיתיות – אינם נמצאים לעולם ברשות הרבים השולטים – אלא דווקא ברשות החלשים ביותר, דהיינו, דווקא במיעוט שאינו ניכר לעיניים. כי כל חכמה וכל יקר – דרכה לבוא לעולם בכמות מועטה. לפיכך נעשינו מוזהרים לשמור על הדעות של כל היחידים, משום חולשת היכולת של הרוב השולט, לברר ביניהם".

זה מתבטא בקשרים בינינו, במדע, בהשקפות. ככל שהדעה צריכה להיות מבוררת יותר, כך פחות אנשים מסוגלים להבין אותה ולהסביר אותה לעולם. זוהי היררכיה פשוטה, שפועלת בהכול, כולל את חכמת הקבלה. הרי הכול בא מהבורא, ונובע ממנו, מהנשמה הכללית, דרך כל פירמידת הנשמות, עד שמגיע להמונים.

הבעיה של ההמונים היא לבחור לעצמם מנהיג, מפני שהם יכולים לבחור אותו לפי המטרה שלהם בחיים. המנהיגים המודרניים הם מומחים להבטחות:

מה אתם רוצים? כסף? – אתן לכם כסף! בריאות? – אתן לכם בריאות! ביטחון? – ביטחון! במילים אחרות, המנהיג הולך אחרי העם. הוא מרגיש את ציפיותיהם של העם ובהתאם לכך מופיע בציבור.

בהתאם לכך אני מעביר את ההרצאות. אם התאסף קהל מתקדם, כמו הקהל בשיעורים, אז אני מרגיש שעליי להראות לאנשים את המטרה האמיתית – לא הרצון "מהבטן", אלא הרצון האמיתי, המטרה ההפוכה מהאגואיזם של כל אחד. בצורה כזאת אני מופיע בתפקיד המנהיג, שמושך אחריו את תלמידיו.

אך מה קורה אם אני מגיע להרצאה ויושבים לפניי "חתולים" ומסתכלים עלי במבט חתולי? אז אני צריך לספר להם שבעולם הרוחני יש לכל אחד הרבה עכברים, חלב ושמנת.

זהו ההבדל: האם עליי ללכת אחרי היחיד או אחר הרבים. אני מתייחס בצורה שונה לקהלים שונים: לתלמידים אני מציב את המטרה האמיתית ומושך אותם קדימה, ואילו להמונים אני מחלק "סוכריות", מספר על התועלת החומרית: על הבריאות ועל חיי הרווחה, על הביטחון במחר, על חינוך הילדים וכן הלאה.

ולכן, אם נרצה להגיע לחיים הרוחניים, אין לנו ברירה אחרת. אנחנו חייבים להרכין את הראש בפני דעת היחיד. בשבילנו – אלה בעל הסולם והרב"ש, שבעזרת ספריהם מכוונים אותנו לבורא.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "החירות", 08.04.2011

ידיעות קודמות בנושא:
תרפיה רוחנית להמונים – השלב הראשון
תן להם לרכוש ניסיון
פשטות מבחוץ, איחוד בפנים