ביטול עצמי למען גדילה

שאלה: בחיים הגשמיים אומרים לי: תהיה אישיות, תביע את עצמך, תגשים בחיים את ההשתוקקויות שלך. ובחיים הרוחניים, להיפך, אני צריך להתמוסס בקבוצה. מהיכן נובעת הסתירה הזאת בין הדברים?

תשובתי: כשאתה מתכלל בחברה, אינך מבטל את עצמך. אתה רק מקבל מהחברים את אותו הכוח, שבעזרתו אתה צריך לפתח את האני שלך.

כך גם טיפת הזרע, כשהיא נדבקת לדופן הרחם, היא מבטלת את עצמה רק כדי לקבל הזנה, כוחות לגדילה. אך דווקא היא זו שגדֵלה, ולא מישהו אחר.

אני מבטל חלק מעצמי, כדי לקבל את כוחו של העליון, אך יחד עם זה הוא אינו צריך לשלוט עליי, להיפך, בעזרתו אני צריך להתפתח, לגדל את ה"אני" שלי. אחרת לא תהיה גדילה, ובשלב הבא אני לא אוכל להתחזק כדי להיאחז בדופן הרחם.

כאן משתלבים שני ניגודים. מצד אחד, אני מבטל את עצמי בפני האימא, כדי לא להפוך לגוף זר בתוך הגוף שלה, שמזמין הרעלה. ומהצד השני, בכך שאני מבטל את עצמי, אני מקבל מהאימא את הדם שלה ובזכותה אני בעצמי גדֵל. מתפתחים הגנים שלי, התכונות שלי, עד כדי כך שאני יכול להיות זכר, על אף שהיא אישה.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "החירות", 08.04.2011

ידיעות קודמות בנושא:
החופש הרוחני של היחיד
כיצד באמת להתכחש לאגואיזם?
אימא, אני רוצה איתם!