קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: מצד אחד אנחנו אומרים שמערכת הנשמות היא שלמה ומתוקנת בצורה מוחלטת, חוץ ממני. מהצד השני, כתוב שהשכינה נמצאת בעפר והאדם צריך להתפלל כדי להרים אותה. כיצד ליישב את הסתירה הזו?
תשובתי: אני נמצא כנגד המערכת. המערכת היא שלמה מלבד מרכיב אחד – מלבדי. אני אותו המרכיב של המערכת שצריך להיכנס לתוכה ולהשלים אותה עד לשלמות המוחלטת. הרי אם אני נכנס לתוכה, אני משלים לא רק את מקומי האישי במערכת, אלא אני משלים את החלק שלי שחסר בכל פעולותיה.
ואז אני מצד אחד רואה עד כמה אני חסר לה ואני מעריך את הקלקול שלי לא לפי עצמי אלא לפי המידה שבה אני פוגם בשלמות של כל המערכת, כשאינני משלים אותה. אני בודק כל דבר ביחס למערכת הכללית.
מהצד השני, אני חושב שהיא שלמה באופן מוחלט, אך ללא ההתכללות וההשתתפות שלי בה. כלומר המערכת שלמה, חוץ ממני. את זה אני מגלה בפועל.
שאלה: אז מדוע כתוב בזוהר, שהשכינה נמצאת בעפר והאדם צריך להתפלל כדי להרים אותה? כלומר, הוא מתייחס למערכת כאל מערכת שבורה…
תשובתי: כמובן, ביחס אליי היא שבורה! הרי כל אחד שופט לפי מידת הקלקול שלו. אני הוא זה שרואה אותה שבורה. והיא שבורה באותה המידה שבה אני אינני משלים אותה. אינני מסתכל על אף אחד אחר. כל השאר נמצאים בשלמות.
שאלה: אך במה אני משלים את המערכת השלמה?
תשובתי: היא אינה שלמה, מפני שאני עדיין אינני נמצא בה שלם!
שאלה: אז מה פירוש הדבר שאני צריך להתייחס אליה כאל שלמה?
תשובתי: היא שלמה חוץ ממני! הרי אם נחשוב שהכול נמצא בגמר התיקון, לא יהיה לך מה לעשות. אתה אינך משיג את המצב הזה ואינך יכול להתייחס בצורה כזאת. אתה חושב שהיא שלמה בהכול מלבד החלק שלך. כך אנחנו צריכים להתייחס אליה בעבודתנו הרוחנית.
המערכת הזאת כשלעצמה היא שלמה. הרי יש את המצב ההתחלתי (מצב א') והמצב הסופי (מצב ג'), אנחנו נמצאים במצב הביניים, מצב ב', ובו היחס שלי אל המערכת הוא שהכול שלם מלבדי.
אני צריך להשלים אותה בצורה נכונה. אני צריך לגלות את הרע שלי, באיזה מקום בדיוק אני פוגם בשלמות המערכת הכללית. ואז אני מגלה בכל המערכת הזו היכן אני חסר, בכל תא בכל חלקיק. כלומר אני מגלה לא את ה"אני" שלי במערכת הזו, אלא אני מגלה עד כמה כל המערכת מקולקלת בלעדיי, ללא ההשתתפות הנכונה מצידי. הרי אינני יוצא מהמערכת, אני נמצא בתוכה, אך כחלק המקולקל שלה, כתא סרטני שבולע את כל המערכת בלי לאפשר לכל המערכת בכללותה ולכל חלק שלה להיות שלם.
אם כך, עכשיו אני מגלה את הדמות הלא מתוקנת של האדם – לא לפי מידת הקלקול האישי שלי, אלא לפי מידת קלקול המערכת בגללי. ואז אני משיג את האדם ההפוך מהבורא, את עצמי. וזה מעורר אותי לתיקון.
כך אני בכל פעם מגלה את האדם הזה, ההפוך מהבורא, את המערכת היותר ויותר מקולקלת וגרועה, הרי יש לי כוח לתקן אותה עוד יותר.
תמיד מתגלה קו שמאל, כמו איזו מפלצת נוראית, שגדֵלה לנגד עיניי יותר ויותר וכנגדו יש לי את כוח קו ימין כדי שאוכל לתקן את זה.
שאלה: אך מי זה "אני" אם אני מתקן את עצמי רק ביחס למערכת?
תשובתי: אני זו נקודת השבירה שמרגישה את עצמה מנותקת מכל המערכת. נקודת השבירה הזאת כוללת בתוכה את כל הצורות המנוגדות שלי לבורא – את צורות המערכת המקולקלת. הרי לנקודה עצמה אין צורה. כשהיא אינה משתתפת במערכת הכללית, היא פוגמת בה, ואז צורות המערכת המקולקלות הן "אני". כשהמערכת תהיה מתוקנת, זה גם יהיה "אני".
מתוך שיעור על ספר הזוהר, 27.03.2011
ידיעות קודמות בנושא:
התלות הגלובלית שלי… בעצמי
בי תלוי כל העולם
הכל תלוי בי!
